שני גברים מסתובבים על אי ירוק ומבודד, מתבדחים, עוקצים אחד את השני, מתמרמרים. הם ספק חברים הכי טובים, ספק הולכים להרוג זה את זה עד סוף הסרט. זוהי בגדול עלילת "סוס פרא תשע", הסרט החדש של מרטין מקדונה, וזו גם בדיוק העלילה של סרטו הקודם והטוב ביותר, "רוחות אינישרין". שם אלה היו שני חברים באירלנד, ועכשיו שני סוכני סי-איי-איי באיי פסחא בשנות ה-70. גם ב"ברוז'", סרטו הראשון, היו שני חברים, אקדחים ועיר זרה. מקדונה החצי-אירי תמיד מוכן להזכיר לנו שסמואל בקט ("מחכים לגודו") היה בן עמו. גם אצלו חוזרים שני גיבורים שמחכים לגאולה שלא מגיעה.
מתוך הסרט "סוס פרא תשע"
(ללא)
הפעם ג'ון מלקוביץ' הוא מרגל אגדי ומתנקש בדם קר. הוא חולה בסרטן, מפגין סימני דמנציה, ומתחיל לפטפט על סודות הסוכנות, רגע לפני ההפיכה בצ'ילה ב-1973. הוא ושותפו הצעיר (סם רוקוול), נשלחים לחופשה באיי פסחא. מקדונה מוריד במכוון את סולם האקשן כמעט לאפס, ומתקרב ל"גודו" הנזירי. מלקוביץ' בן ה-72 מעניק כאן הופעה נוגעת ללב, שעשויה לזכות אותו באוסקר הראשון.
ובכל זאת, זה כנראה הסיבוב הכי חלש וצפוי של מקדונה בתת-הז'אנר "גודו עכשיו". שוב דיבורים, אקדחים וחרטות של רוצחים. בנוסף, הסרט מכביד עם המסר הפוליטי המפורש על פשעי ארה"ב בצ'ילה. ב"אינישרין" מלחמת האזרחים הייתה ברקע. כאן ההיסטוריה משתלטת. לצד ההשוואות והטרוניות, מדובר באמת סרט טוב. שנון, נוגה, מצולם נהדר ומשוחק לעילא. בניכוי העובדה שמקדונה כבר צעד בנתיבים האלה והגיע לתוצאות מרשימות יותר, עדיין מומלץ מאוד לראות את הסרט המוצלח הזה. ולו בשביל מלקוביץ'.
