כשצוללים אל השנה האחרונה בחייו הקצרים של ג'ימי הנדריקס, נדמה שגאון הגיטרה הבין שזמנו קצוב. במחצית הראשונה של 1970 הוא הקליט והופיע ללא הפסקה. בסוף חודש מאי של 1970 הנדריקס הגיע עם הגרסה המעודכנת של האקספיריאנס (הבסיסט בילי קוקס והמתופף מיץ' מיטשל שהיה לצד הנדריקס בתחילת הדרך) לברקלי, קליפורניה, ונתן שתי הופעות מאוד שונות באופיין בלילה אחד.
המאוחרת מבין השתיים היא המוכרת יותר. היא תועדה בסרט שהוקרן כבר ב-1971 ויצאה כאלבום ב-2012. עכשיו הסט המוקדם יוצא יוצא בגרסה רשמית תחת השם Magic Boy.
עטיפת האלבום
(עטיפה של תקליט)
ההבדל בין הסטים ניכר. בשני הנדריקס נשמע בטוח, הלהקה חדה והשירים נבנים בהדרגה. הראשון חם יותר ופחות מלוטש. הקצב ב-Fire הפותח לא מהודק והבלוזים הארוכים שהם Hear my Train A Comin ו-Red House נשמעים כמו חזרה גנרלית.
בתום ההאזנה לכמעט 80 דקות של Magic Boy קשה שלא להתפעל מהוורסטיליות של הנדריקס ומלויו, למרות המיקס הלא אחיד. ברגע אחד הגיטרה קופצת קדימה ובאחר היא נבלעת בהמהום מהבס, גם התופים משייטים - לעיתים הם רחוקים מדי ולפרקים צמודים לאוזן. ועדיין, יש כאן מספיק רגעים שמצדיקים את ההוצאה הזו, ובראשם Machine Gun – כ-11 דקות של אודיסאה מוזיקלית שמספק גדול הגיטריסטים, כארבעה חודשים לפני מותו.
