איך היא אוחזת // מירב עלמה סבר } ידיעות ספרים } 245 עמ'
מירב עלמה סבר, מחברת הספר 'איך היא אוחזת', מצטטת בפתיחתו את רבי נחמן מברסלב, שאמר "מסיפורי דברים של הנשים יכולים לידע מעמד השכינה, איך היא אוחזת כעת". הרציונל שלו ברור – במסורת היהודית השכינה (המכונה גם כנסת ישראל) היא אישה, בת דמותו האידיאלית של עם ישראל, הסובלת עימו בגלות, וכיוון שהשכינה היא אישה, מסיפורים של נשים אפשר לדעת מה מצב השכינה. אבל מה בדבר הנשים עצמן? איך אפשר לדעת איך הן אוחזות, ומה זה בכלל אוחזת?
בעברית, אחיזה היא החזקה, אבל בעברית החרדית, למילה "אוחז" יש משמעות כללית יותר. בהקשרים שונים היא תהיה "נמצא", "מבין" או "סבור". "היכן אנחנו אוחזים" ישאל הרב בפתיחת השיעור, וכוונתו להיכן הגענו בשיעור שעבר. "אני אוחז ממנו" יאמר אדם על חברו וכוונתו "אני מעריך אותו".
איבוד הסמכות מול הילדים: טקס גילוח הראש. שירה האס בסדרה 'המורדת'
במקרה של הספר, נדמה שמשמעות השאלה 'איך היא אוחזת' היא "איך היא מחזיקה מעמד". איך היא, דהיינו האישה החרדית, מחזיקה את מעמדה וכיצד היא מוחזקת במקומה כמי שעול הבית מוטל עליה.
"עלינו לזכור שהאישה היא הכתר והמלכה של הבית, ובידיה המושכות לניהול נכון ומאוזן של האווירה והחיים בבית", כתב יעקב גלוברמן ב'כיכר השבת' לרגל יום האישה 2025. "הנשים הרבה יותר חזקות מאיתנו הגברים, כמעט בכל פרמטר. בטח ובטח ביכולת לייצר הרמוניה נעימה בבית, בחינוך הילדים ובכבוד ההדדי שאמור לשרור בין בני זוג החיים יחד תחת אותה קורת גג".
הספר של עלמה סבר מבקש לחשוף מה עומד מאחורי הטענה הזאת, ומתאר עולם שבו עול החזקת הבית מוטל על הנשים, אך לא רק שאין להן יכולת לחרוג ממנו, גם נלקח מהן כל שיקול דעת בנוגע לאופן ביצוע התפקיד.
הספר מורכב מ-14 סיפורים קצרים שבמרכז כל אחד מהם עומדת נערה או אישה חרדית אחרת, מעין אם-טיפוס של התמודדות אחת או שתיים: טיפולי פוריות, היחס לבן שיצא מהקהילה, כניסה לחובות בגלל הצורך להחזיק כלכלית את החתן לומד התורה, הפיקוח על טבילה במקווה, הפגנות הנערים נגד הגיוס, פגיעה מינית, יחס לנטייה מינית שונה. לעיתים, ההתמודדויות מקושרות זו לזו – גילוח שיער הראש אחרי החתונה מחובר לאיבוד הסמכות מול הילדים והאפליה בקבלה ללימודים מתחברת לאלימות במשפחה. חלק מהסיפורים עוסקים במי שמתחזקות את המערכת, משתפות פעולה מכורח או מרצון – האישה שמרחיקה את בנה בשם טהרת הבית כדי שלא יקלקל את שאר הילדים או אשת העסקים שמעסיקה חרדיות אבל מונעת מהן התקדמות מקצועית וחופש כלכלי.
לצד פרקים על מצוקות דתיות במובהק, כמו מקומה של תפילה שלא נענית, רוב הקשיים אינם שונים מקשיים של נשים אחרות. שאלות של מעמד כלכלי, פגיעה מינית, לחץ חברתי, אפליה, אחריות וסמכות הורית אינן ייחודיות למגזר החרדי. מה שייחודי, כך נראה, הוא עוצמת הממסד וההשתקה. מתוך מכלול הסיפורים עולה בדידות גדולה ושתיקה, רק במקרים נדירים ישנה תקשורת, סמויה או גלויה, ובסוף הסיפור הראשון כותבת הגיבורה שלו, מינה, את הסיפור שלה ושולחת אותו לנמענים עלומים.
באחרית הדבר לספר, עלמה סבר כותבת שאף אחד מהספרים שקראה על החברה החרדית "לא הקיף בצורה אמינה את התמונה המלאה והאמיתית. בדיוק בגלל זה כתבתי את הספר הזה. בחרתי בסיפורים, כי סיפור מביא מציאות בלי כחל וסרק, בלי פרשנות, בלי הטיה, קשה להתווכח עם סיפור. כל סיפור בספר הזה מורכב מסיפורים אמיתיים של נשים רבות שנבדקו ואומתו". מטרתה, כך היא אומרת, היא "ליצור בלב כל אישה את התנועה של נטילת הריבונות על חייה ועל מחשבותיה".
כאמור, פירוש המילה "אוחזת" הוא גם מבינה. "איך היא אוחזת" מתאר את האישה והנערה החרדית מתוך העולם שלה, במחשבה על עולם שבו הן יכולות לדבר בגלוי את מקומן, לא רק כ"היא", ולא כייצוג של אידיאל נשי מופשט, בת דמותה של השכינה, אלא כנשים ממשיות שיש להן מחשבות משלהן ושיש להן מה לומר. בלב הסיפורים האמיתיים נמצאת פנטזיה על עולם שבו הגיבורות יכולות לספר בגלוי מה הן מרגישות, מה הן חושבות, מה עובר עליהן ואיך הן אוחזות את עצמן. •
