כָּל חַיַּי
קָרַעְתִּי מֵעָלַי
אֶת מַחְלְצוֹת
הַ"כָּכָה לֹא אוֹמְרִים".
בְּיִסּוּרִים הֵסַרְתִּי אֶת רֶסֶן
הַנַּזְפָנִית הַבַּרְזִלִּי
(כְּגוּפִיַּת כַּדּוּרְסַל מְנַדֶּפֶת
זֵעָה שֶׁלֶּבְּרוֹן גֵ'יְמְס מֵעִיף
מֵעָלָיו בַּחֲמַת זַעַם).
חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה
הִשְׁחַזְתִּי אֶת פִּי
לְגַרְזֶן.
חָצַבְתִּי אֶת שְׂפָתִי
מִתּוֹךְ הַסֶּלַע.
וְאָז נוֹלַדְתָּ,
בְּנִי.
וּפִי שֶׁהָיָה גַּרְזֶן
נִהְיָה חֹשֶׁן.
אֲנִי אִמָּא.
אוּרִים וְתֻמִּים.
מָה שֶׁאֹמַר לְךָ הַיּוֹם
תִּשָּׂא מָחָר
בְּתוֹכְךָ.
נורמליות | חגית גרוסמן
בַּבֹּקֶר נֶעֱזָבִים הַתִּנוֹקוֹת בַּגַּנִּים
נִשְׁלָחִים לְיָדַיִם זָרוֹת
כָּל הַיָּמִים נְתוּנִים לְרַחֲמִים.
הַיְּלָדִים נֶעֱזָבִים בַּזְּרִיחָה
וְנִלְקָחִים חֲזָרָה בִּשְׁעַת הַדִּמְדּוּמִים.
בַּבֹּקֶר נֶעֱזָבִים הַתִּנוֹקוֹת בַּגַּנִּים
וּכְבָר רְגִילִים לִהְיוֹת עֲזוּבִים
וְלֹא יוֹדְעִים אַחֶרֶת.
כָּל הַיָּמִים נְתוּנִים לְרַחֲמִים
בְּגִיל שְׁנָתַיִם נֶחְשָׁבִים לְבוֹגְרִים.
בַּלַּיְלָה הֵם מִתְמַסְּרִים לְחֲלוֹמָם
פְּעוּרֵי פֶּה צוֹפִים בְּנַפְשָׁם
מַחְלִיפָה צוּרוֹת וּצְפָנִים,
הֵם עָפִים מֵעַל לָרְחוֹב.
בַּלַּיְלָה נִפְרָשׂוֹת כַּנְפֵיהֶם.
וּבַבֹּקֶר נֶעֱזָבִים הַתִּנוֹקוֹת בַּגַּנִּים
כָּל הַיָּמִים נְתוּנִים לְרַחֲמִים.
כן | יעל גלוברמן
שִׂמְחָה בְּאֶמְצַע סֵבֶל,
אַתְּ מֻכְרָחָה לוֹמַר לָהּ: כֵּן.
שִׂמְחָה קְטַנָּה, רִגְעִית,
פַּרְפַּר-פִּתְאוֹם חוֹלֵף קָרוֹב אוֹ מַנְגִּינָה,
נַגִּיד שֶׁל נֵבֶל,
קוֹלַחַת בְּמַפְתִּיעַ מֵחַלּוֹן נִפְתָּח
בָּרְחוֹב.
לִפְנֵי שָׁעָה, מוּל מִטָּתְךָ,
הַכְּאֵב כִּמְעַט הִכְרִיעַ.
אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי פּוֹסַעַת בַּסִּמְטָה,
וְרַק לְרֶגַע, מַשָּׁב שֶׁל רוּחַ
עוֹבֵר בִּשְׂעָרִי, מַחֲלִיק עַל רַקּוֹתַי
בְּיָד פְּתוּחָה.
נוֹצָה מְפַרְפֶּרֶת וְצוֹנַחַת לְרַגְלַי
בַּל תֵּאָמֵן, כְּתֻמָּה —
לַבֵּה אֶת זֶה, לִבִּי,
נִרְאֶה אוֹתְךָ.
