אחד האתגרים המהותיים והמיידיים שניצבים לפתחה של הממשלה הנכנסת, הוא שינוי רדיקלי של הגישה הכושלת לטיפול במניעת אלימות כלפי נשים.
אחת משלוש נשים בישראל תחווה במהלך חייה אלימות לסוגיה מצד בן זוג או קרובי משפחה, שבמקרי קיצון תגיע לכדי רצח. לפי נתוני המשטרה ומדד פורום מיכל סלה, מספר הנרצחות מתחילת 2026 עומד על 19 נשים, שאליהן יש להוסיף את הנשים שנרצחו בשבוע האחרון. בפתח-תקווה גבר רצח בגרזן לעיני ילדיהם את אשתו בת 43 ששמה עדיין אסור בפרסום, נורה מסארוה בת ה-41 נרצחה בביתה שבטירה בדקירות סכין ובן זוגה נעצר בחשד למעשה.
עד כה, המדינה מגיבה רק לאחר נקיטת האלימות: פתיחת תיק פלילי לגבר, לעיתים הפעלת סנקציות כלפיו, והפניית האישה למקלט לנשים מוכות. למרות שהמדובר בכלי חירום חיוניים, הניסיון העגום רב-השנים מוכיח שזהו טיפול כושל, שמותיר פרצות רבות בניסיון להגן על נשים, ולא מונע את הרצח הבא.
על הממשלה הנכנסת לעבור באופן מיידי מטיפול נקודתי ותגובתי, למודל של מניעה מוקדמת ואכיפה יזומה, כתנאים הכרחיים להצלת חיים. לבסס רשת ביטחון קהילתית אינטגרטיבית שכצעד ראשון וחיוני תתכלל את העברת המידע בין כלל הגורמים בחייה של האישה ומשפחתה, ותסנכרן בין מערכות הרווחה, החוק והמשפט - לשם זיהוי מוקדם של סימני מצוקה.
בפועל, מאות אלפי נשים בישראל שחיות בגיהינום יומיומי של אלימות לסוגיה, נמנעות מדיווח בשל פחד, בושה, תחושת אשמה מדומה וכמובן חוסר אמון במערכת, שנכשלת שוב ושוב בהגנה על חייהן. וכך, למרות שגורמי המקצוע יודעים שמיגור האלימות כלפי נשים יגיע רק באמצעות מניעתה מראש, לא רואים ביטוי של התובנה הזו, לא בנעשה בשטח ולא בהקצאת תקציבים.
על פי נתונים שמציגה בפנינו עמותת "לא לאלימות נגד נשים", רק 3.6 אחוזים מהתקציב לטיפול באלימות במשפחה, מוקצה לנושא המניעה.
מחובתה של הממשלה הנכנסת לכונן שינוי רדיקלי גם בתחום זה, ולעבור מטיפול נקודתי רופס וכושל באלימות במשפחה, לטיפול הוליסטי קהילתי, תוך הצבת הפוקוס לא על האישה שנשלחת למקלט עם ילדיה, אלא על איתור וניטור יזום ושיטתי של הגברים האלימים.
נזכיר שמהלך כזה של שינוי תפיסה כמעט והתבצע בממשלת השינוי בראשות בנט-לפיד, כאשר שר המשפטים דאז, גדעון סער, הביא לשולחן הממשלה ב-2022 הצעה לצרף את ישראל לאמנת איסטנבול, שבבסיסה סטנדרטים בינלאומיים מתקדמים למניעת אלימות כלפי נשים ובהם הרחבת ההגדרות לאלימות, הכרה בילדים שהיו עדים לאלימות כקורבנותיה, איתור וניטור גברים אלימים, חינוך מגיל צעיר למניעת אלימות במערכת החינוך ועוד.
למרבה הצער, כאשר ממשלת השינוי נפלה והוחלפה על ידי הממשלה היוצאת בראשותו של נתניהו ובתמיכת המפלגות הלאומניות הריאקציונריות, גם התקווה הזו נקברה, ובהסכמים הקואליציוניים שבין הליכוד לציונות הדתית, נקבע שממשלה לא תאשר את הצטרפותה של ישראל לאמנת איסטנבול, מחשש לפגיעה במרקם החברה.
בינתיים, הדבר שנפגע ונגדע באכזריות חוזרת ונשנית, הוא חייהן של נשים שמשלמות את מחיר הפטריארכליות הנבערת. אנחנו ראויים לתיקון ולשיקום גם באשר למניעת אלימות ורצח נשים.
