לפני כניסת השבת פירסמה לשכת ראש הממשלה ברשת X הודעת תגובה קצרצרה ותמוהה על הכרזה תמוהה לא פחות של הנשיא טראמפ מלפני ארבעה ימים. בהכרזתו - שנוסחה כתשובה לשאלה אגבית של כתבת ערוץ טלוויזיה ידידותי – בישר נשיא ארה"ב שהוא ונתניהו סיכמו זה מכבר על הפסקת הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל (4 מיליארד דולר בשנה, אמר בהפרזה קלה טראמפ). מיד; ישראל כבר לא צריכה את הכסף, נימק טראמפ.
ההכרזה נפלה על משרד הביטחון, על צה"ל, על משרד האוצר ועל התעשיות הצבאיות כרעם ביום בהיר.
הניסוח החידתי של טראמפ הוליד אצלם כאוס מוחלט, אך פניותיהם להבהרות לא נענו. יממות חלפו בלי קול ובלי התייחסות של ראש הממשלה, שר הביטחון או שר האוצר. הם מילאו את פיהם מים. רק בצהרי יום שישי ניאותה לשכת ראש הממשלה לפרסם את ההודעה המשונה (באנגלית בלבד) שלפיה טראמפ ונתניהו סיכמו לסיים את פרק "הסיוע הביטחוני" ביחסים האסטרטגיים בין ארה"ב לישראל ולהחליפו ב"שותפות". בהודעה לא הוסבר מהו "מודל השותפות" החדש, איך הוא יעבוד, באילו סכומים מדובר ומתי תתבצע ההחלפה – בעוד שישה שבועות או שישה חודשים ואולי בעוד שש שנים? מנסח ההודעה בלשכת ראש הממשלה סתם ולא פירש. רק הוסיף מבוכה וסיכון. כאילו אין לנו די מאלה.
הבעיות עם ה"הבהרה" של ביבי רבות. נתניהו לא נבחר ישירות על ידי הציבור לראשות הממשלה וסמכויותיו לא מגיעות לקרסולן של סמכויות נשיא ארה״ב. האחרון, למשל, מפקד על הצבא האמריקאי ומוסמך לפרקי זמן לנהל את כלכלת המדינה בצווים נשיאותיים. לא כן ביבי. כראש ממשלה חובתו, לפני שהוא נותן את הסכמתו להפסקת סיוע צבאי אמריקאי שחזוי היה להסתכם עד 2039 ב-45 עד 48 מיליארד דולר, להיוועץ בקבינט ביטחוני, להיוועץ בראשי צה"ל, להיוועץ במועצה לביטחון לאומי ובמועצה לאומית לכלכלה. להכין תשתית מקיפה לעמדה ישראלית מוסכמת בנושא כה גורלי. כך עובד משטר פרלמנטרי.
מה שנתניהו לא יכול היה לעשות זה "לסגור" על שינוי מהותי, דרמטי ומשנה סדרי בראשית ביחסים ביטחוניים וכלכליים ישראל-ארה"ב בשיח בארבע עיניים (או בשני מכשירי טלפון) עם הנשיא טראמפ. ראש ממשלת ישראל הוא לא מלך ישראל, גם אם חברי מרכז הליכוד שרים כך לכבודו. עשרות המיליארדים של הסיוע האמריקאי שביבי ויתר עליהם לא היו שלו, הם היו של כל אזרחי המדינה. מדינת ישראל איננה אחוזתה הפרטית של משפחת נתניהו.
עד כאן ראויה ההתנהגות של ראש הממשלה לבחינה מדוקדקת של מבקר המדינה. מכאן השאלות יותר מטרידות, והן עלו מיד עם הצהרתו של טראמפ. לפנינו השתלשלות עניינים מוזרה במקרה הטוב: ראש ממשלת ישראל מעניק לנשיא ארה"ב תרומה גדולה למערכת בבחירות של מפלגתו לקונגרס בדמות ויתור על סיוע צבאי אמריקאי - והנשיא האמריקאי מצידו מעניק לראש ממשלת ישראל הכרזות תמיכה גלויות וחמות במערכת הבחירות של ביבי לכנסת. על פניה נראית השתלשלות זו כמו תן וקח אלקטורלי מושחת ומריחה רע מאוד.
אישיות א-פוליטית בכירה שעמדה בראש ועדות ומועצות ממלכתיות סיכמה כך את הפרשה עד כה: הייתה כאן יהירות והתנהגות קיסרית (בלי קיסרות) האופייניות לקבלת החלטות על-ידי נתניהו, הייתה הסתמכות עיוורת על קרבה אישית לנשיא ארה"ב והייתה סמיכות קלנדרית של שתי מערכות בחירות. אבל שחיתות בקנה מידה מדינתי? אצל נתניהו וטראמפ? לא יעלה על הדעת, נכון?
נתניהו לא יכול היה "לסגור" על שינוי מהותי, דרמטי ומשנה סדרי בראשית ביחסים ביטחוניים וכלכליים בשיח בארבע עיניים, או בשני מכשירי טלפון, עם הנשיא טראמפ
