מה מחבר בין זוג שנישא באיטליה בשנת 1724 לבין חתונה שנערכה בחיפה תחת השלטון העות'מאני? התשובה היא הכתובות שהותירו אחריהן משפחות מתקופות שונות, שמציעות הצצה ייחודית לחיי המשפחה והקהילה היהודית לאורך הדורות.
כתובות כאלה ניתן לראות כעת באוספי ספריית יד יצחק בן-צבי, שהונגשו לאחרונה בפורטל חדש. בחודשים הקרובים יתווספו אליו אוספים נדירים המספרים את תולדות קהילות ישראל, ארץ ישראל וירושלים במאות השנים האחרונות, והם כוללים את מיטב אוצרות הרוח והתרבות של עם ישראל. אוסף הכתובות מהווה חלון ראשון וצבעוני לעושר הזה.
"הפורטל מזמין לקרוא את התעודות מעבר ליופיין החזותי — כעדויות לחיי היומיום, למנהגי הקהילות ולדרכים שבהן ביקשו בני זוג להבטיח את עתידם", אומר ד"ר לביא שי, מנהל הספרייה והארכיונים ביד יצחק בן-צבי.
תימן, 1864
(צילום: אוסף הכתובות, הספרייה, יד יצחק בן-צבי)
הכתובה, המוכרת מטקס החופה, נועדה בראש ובראשונה להבטיח את זכויות האישה ולהסדיר התחייבויות כלכליות במסגרת הנישואים ובעת סיומם. נוסחה המסורתי נכתב בעיקר בארמית, אך בקהילות שונות נוספו תנאים שנגעו למגורים, לאיסור על נישואים נוספים ואף להסדרת יציאת הבעל למסעות מסחר ארוכים.
איטליה, 1724
(צילום: אוסף הכתובות, הספרייה, יד יצחק בן-צבי)
לצד המסורת המשפטית, התפתח סביב הכתובות עולם חזותי עשיר. כך, למשל, כתובה מפאס שבמרוקו משנת 1895 מציגה כתב רהוט וחתימות מסולסלות. לעומתה, כתובה מליבורנו שבאיטליה משנת 1724 נכתבה על גבי קלף גדול ומעוטר בעושר צבעוני, עם כתר, סמלי מזלות ופסוקי ברכה המקיפים את המסמך המשפטי.
בתימן של שנת 1864 נוצר הרושם הטקסי באמצעות עיצוב האותיות, ברכות ופסוקים. בחיפה העות'מאנית של שנת 1875 שולבו עיצובים של קשת, דגים, סהר וכוכב, מראה המבטא מפגש מרתק בין מסורת יהודית לתרבות המקומית הסובבת.
חיפה, 1875
(צילום: אוסף הכתובות, הספרייה, יד יצחק בן-צבי)
ד"ר יניב מזומן, מנכ"ל יד יצחק בן-צבי, מסביר כי "הכתובות הן הרבה יותר ממסמכים משפטיים או יצירות אמנות: הן עדויות לחייהם של בני אדם וקהילות, לרגעים שבהם ביקשו זוגות להתחיל את חייהם המשותפים ולדרך שבה כל קהילה העניקה לרגע הזה את ביטויה הייחודי".
