אריה דרעי אירגן עוד מופע כתוב מראש לאוהביו ויריביו. התכנס בביתו וסירב להתראיין, אך פיזר לכל עבר הבטחות שהפעם הוא עוזב את ש"ס. המפלה בבחירות מחייבת. כמובן שהטקס נגמר בכך שלמרות הכל הוא נכנע ללחץ ויחזור להנהיג את התנועה, אך לא ישמש כחבר כנסת, מוסד שממילא פגש מעט מאוד מבפנים בזמן שעבד בו.
הכל צפוי, אבל דרעי האיש הוא לא הסיפור. מי שרוצה להבין משהו על התרסקות ש"ס צריך להקשיב לאדם אחר ‑ הח"כ היוצא יעקב מרגי. הוא התראיין השבוע לערוץ i24 ודיבר בכנות מפתיעה נגד ההקצנה של המפלגה, בגנות הקריאות המוגזמות נגד הגיוס, ובגעגוע אמיתי לרב עובדיה יוסף. "מאז פטירתו הרגשתי שחסר לנו גב לחוק גיוס", אמר. "בשלב מסוים ביקשו ממני לא להתבטא. קוממתי עליי את הקיצונים ואני לא מפחד מהם". הוא הוסיף שדברי הרב יצחק יוסף, שלפיהם יש לזרוק את צווי הגיוס לאסלה, הרגיזו את ציבור המצביעים. "זה קומם את האנשים. הם לא סולחים על האמירה הזאת".
במילים פשוטות תיאר מרגי, אחד הח"כים החרוצים והאהובים במשכן, ומי שהיה שר רווחה שזכה לשבחים, את כל הטרגדיה של ש"ס. המפלגה חרטה על דגלה מסורתיות עמוקה שקשורה גם לתורה וגם לתפיסות לאומיות, ומדיניות של רווחה. זה היה סוד כוחה. והנה, יותר מ-40 שנה אחרי הקמתה, כל המותגים הללו נשחקו וערכם צלל. על רווחה אין מה לדבר נוכח יוקר המחיה והגזירות על משתמטים. גם בתחום המסורת ש"ס לא סיפקה את הסחורה. מי שבבוקר שמעו על עוד חייל שנפל, לא יקבלו בשלוות נפש דרישה להוריד צווי גיוס באסלה או קריאות לרדת מהארץ. מסורתיים וחרדים ספרדים (ברובם) לא מנותקים מההוויה הישראלית. הם לא חיים בבועות לחרדים בלבד. הניתוק הכפוי הזה, ברגע שדורש אחווה יותר מכל, לא התאים להם. סיבת הצלחתה של ש"ס הפכה לסיבת נפילתה. הפרחים לדרעי, שנכנע ללחצים של הקיצוניים שברבנים. הגעגועים? כנראה לרב עובדיה.
אבל לא רק. לאורך השנים ש"ס העמידה לא מעט פרלמנטרים מוכשרים, שהיו מחוברים לכלל הציבור וידעו לפעול באופן ממלכתי ומחויב. מרגי הוא אחד מהם, וכזה היה גם משה ארבל, ח"כ ושר מהטובים שזכה בהם המשכן, מי שהתעקש לפעול למען קונצנזוס רחב. כזה היה גם יגאל גואטה, היום עיתונאי, מי שכל עיתותיו הוקדשו לפריפריה הישראלית. כל הדמויות הללו מצאו את דרכן החוצה. נותר רק אריה דרעי, נעלב, מבקש שיחזיקו אותו רגע לפני פרישה, ואז נשאר עם אותו כוח, כסף וכבוד. והציבור הספרדי המסורתי? הוא ימצא בהדרגה בית פוליטי חדש.