את הנאום המסכם שלו לפני בחירות האמצע, בחר דונלד טראמפ לשאת ליד "בריכת ההשתקפות" למרגלות אנדרטת לינקולן בוושינגטון. טראמפ הקדיש בשנה האחרונה הרבה מאוד זמן לשיפוצים ברחבי וושינגטון, ושיפוץ הבריכה הזו, שעלה עשרות מיליוני דולרים, הפך לעוד סאגה מייגעת.
יועציו דווקא ניסו להניא אותו מהנאום הזה, אבל טראמפ התעקש ואמר להם כי השינויים שהוא עושה בעיר ובבית הלבן ״גורמים גאווה ברחבי המדינה״, וצריך לדבר על כך רגע לפני הבחירות. 24 שעות אחרי, הפך הנאום הזה לסמל הניתוק המוחלט של טראמפ מהכעס הגדול שהצטבר נגדו, ויצא כולו בלילה אחד שייכנס להיסטוריה.
בחירות אמצע הן, כידוע, כמעט תמיד תענוג לא גדול למפלגה של הנשיא, אבל על בחירות האמצע של 2026 ידברו עוד שנים. “צונאמי כחול” מרגיש כמעט כמו הגדרה לא מספקת ללילה שבסיומו השתלטו הדמוקרטים על 54 מושבים בסנאט (מספר שעוד עשוי לגדול), כשהם הופכים שבעה מושבים רפובליקאים; 237 מושבים בבית הנבחרים (מספר שגם הוא ימשיך לגדול); השיגו שליטה ב-28 משרות מושל, הפכו את טקסס וג׳ורג׳יה למדינות כחולות; השיגו מושב סנאט בדרום קרוליינה, ומושב סנאט בקנזס לראשונה אחרי יותר מ-80 שנה; שברו שורה ארוכה של גבולות ייצוגיים; שלחו הביתה רפובליקאים שנראו כמעט בלתי מנוצחים; ומעל הכל: שינו את המפה הפוליטית בארה״ב באופן שהשפעתו תורגש במערכות בחירות עתידיות רבות.
במהלך הקמפיין ביקש טראמפ מהמצביעים להעמיד פנים ששמו מופיע על פתקי ההצבעה. והם אכן עשו זאת. יותר מכל נשיא קודם, הפך טראמפ את הבחירות הללו במכוון למשאל עם על עצמו, וקיבל סטירת לחי מצלצלת. העובדה שחלק גדול מסטירת הלחי הזו הגיע ממדינות אדומות, מראה שטראמפ איבד אחיזה אפילו בקואליציה הכל-כך נאמנה שלו. האמריקאים רותחים על יוקר המחיה, מחירי הדלק, המלחמה נגד איראן, השחיתות משתוללת והעובדה שהקונגרס לא עושה שום דבר מעבודתו, והם הצביעו עם הכעס הזה. הפער לטובת הדמוקרטים בסך הקולות הארצי בבחירות לבית הנבחרים צפוי לעמוד על כ-13 נקודות אחוז. זה הפער הגדול ביותר שנרשם לטובת מפלגה כלשהי בבחירות לקונגרס מאז 1976, והוא מהווה גם ניצחון גדול - או יותר נכון אנחת רווחה גדולה - לתעשיית הסקרים.
״הרבה מצביעים כועסים״
הקונגרס החדש יושבע בינואר ובחודשיים הבאים טראמפ ינסה להשלים את מה שהוא יכול לעשות לבד. ספק אם מישהו יודע איך הוא יתפקד בשנתיים הבאות, אבל העובדה שקיבל את התוצאות ללא שביב ערעור, מבהירה שהוא מבין את גודל המהלומה. הוא כמובן הטיל את האחריות בעיקר על המועמדים הרפובליקאים, שאת המרכזיים שבהם בחר בעצמו. אפשרות אחת לדרמה עוד לפני כניסת הקונגרס החדש היא פרישה של שופט בית המשפט העליון, סמואל אליטו, כדי שהרפובליקאים ימהרו לאשר לו מחליף צעיר.
סגן נשיא ארה"ב ג'יי די ואנס
(צילום: Brendan SMIALOWSKI / AFP)
השליטה המלאה של הדמוקרטים בשנתיים הקרובות כנראה לא תשנה הרבה בכל מה שקשור להעברת חוקים משמעותיים. בסנאט, הם יוכלו לעצור את שטף מינויי השופטים של טראמפ, אבל הכוח האמיתי שלהם, בשני בתי הקונגרס, יהיה בחקירות של טראמפ וחברי הממשל, זימונים להעיד בפני הקונגרס, ולפחות במקרה של שר ההגנה, פיט הגסת׳, קיימת גם האפשרות של הצבעה להדיח אותו. חברי קונגרס דמוקרטים צייצו בליל הבחירות ״תשכרו עורכי דין״, ביותר מרמז עבה לגבי כוונותיהם.
עוד דבר שיקרה בינואר הוא התחלה מעשית של המרוץ לנשיאות ב-2028. הדמוקרטים הבכירים סירבו עד כה להתייחס אליו, וטענו כי שום דבר לא יותר חשוב מבחירות האמצע. עכשיו נגמרו ההתחמקויות ולתוצאות הבחירות האלה, שהולידו מפלגה דמוקרטית כמעט חדשה לגמרי, תהיה השפעה חדה על הקמפיין הנשיאותי. העובדה שהמצביעים הבהירו בקול כה רם כי מבחינתם נגמר עידן טראמפ, תקשה מאוד את החיים על כל מי שמחובר לממשל הנוכחי, בעיקר מזכיר המדינה מרקו רוביו, וסגן הנשיא ג׳יי די ואנס. האחרון טען אתמול כי הסיבה המרכזית להפסד היא המלחמה באיראן. ואנס כתב ברשת X כי שוחח לפני הבחירות עם סוקר, שחזה הפסד למפלגתו: “הוא ראה הרבה מצביעים כועסים שנתנו את הקול לטראמפ ב-2024 - ומתכננים להצביע לדמוקרטים”. ואנס הוסיף כי “הסוקר שאל אותם מה יגרום להם לחזור אלינו, וארבע התשובות המובילות, שהיוו כמעט את כל התגובות, היו: סיום המלחמה באיראן, התמקדות ביוקר המחיה, לשים את אמריקה לפני הכול, ולשנות את היחסים שלנו עם ישראל”.
טראמפ
(Andrew Harnik, Getty Images)
בתגובה לדבריו של סגן הנשיא כי ההפסד בבחירות האמצע נבע בין היתר מהמלחמה באיראן, אמר טראמפ כי “אני חושב שזה נכון במידה רבה, משום שהיא גרמה לעלייה מסוימת במחירי הדלק בטווח הקצר, אבל באותה נשימה, אם הייתי צריך לקבל את ההחלטה מחדש, הייתי חייב לעשות את אותו הדבר”. בתוך כך, ברשת CBS דווח כי טראמפ התייעץ עם אנשיו לגבי השאלה אם שר ההגנה פיט הגסת’, בתמך במלחמה באיראן, צריך לעזוב את התפקיד, וטראמפ מיהר להגיב: “לא שוקל לפטר את שר ההגנה”.
לחץ אדיר על ג׳ון אוסוף
הדמוקרטים שחושבים על ריצה יצטרכו לזרוק את דף השיקולים הישן לפח ולהתחיל אותו מחדש. המצביעים הבהירו כי הם רוצים פנים חדשות, צעירות ולוחמות, שיביאו אנרגיה שהמפלגה מחפשת מאז עזב ברק אובמה את הזירה. אם צריך להמר, התוצאות האלה מקטינות את הסיכוי שקמאלה האריס תרוץ שוב, ומגדילות את הסיכוי לריצה של שר התחבורה לשעבר פיט בוטיג׳יג׳ ומושל פנסילבניה היהודי ג׳וש שפירו.
ומעל הכל, יופעל בחודשים הקרובים לחץ אדיר על ג׳ון אוסוף, הכוכב הדמוקרטי הגדול של הבחירות האלה. אוסוף היהודי רץ כדי להיבחר שוב לסנאט מג׳ורג׳יה, במה שאמור היה להיות מרוץ לשמירת הכיסא הקשה ביותר של הדמוקרטים. בפועל, הניצחון בהפרש של 18% על הרפובליקאי מייק קולינס הוכרז פחות מחצי שעה אחרי סגירת הקלפיות והיה התוצאה הצפויה ביותר של הלילה. אוסוף אמר במהלך הקמפיין כי הוא לא רוצה לרוץ לנשיאות והבטיח לכהן עוד שש שנים בסנאט. אף אחד לא האמין לו, ועכשיו יאמינו לו עוד פחות.
