ביום שני התייצבה הפועל באר-שבע למשחק נגד מכבי חיפה בסמי עופר כשהיא נמצאת בעמדת האנדרדוג. כמעט כל הפרשנים, וגם סתם אוהדי כדורגל שיש להם עיניים בראש אבל לא קיבלו מיקרופון או מקלדת, לא נתנו לקבוצה של רן קוז'וך סיכוי ממשי מול הקבוצה החמה בליגה. גם בקרב מהמרי הווינר, אלה שמוכנים להוציא כסף מהכיס כדי לתמוך בפרשנות שלהם, נמצאו רק 17 אחוז ששמו את הז'יטונים על ניצחון של האלופה המכהנת.
הסיבות היו ברורות: שחקני באר-שבע מחלקים את זמנם בין אירופה לליגת העל ומספר שעות הדיוטי-פרי שלהם נותן פייט לכמות האימונים בשבוע; הם שמו פעמיהם לצפון אחרי שספגו תבוסה מוחצת מסן ז'ילואז בליגה האירופית; קוז'וך חסר שניים מהשחקנים הכי חשובים שלו, אם לא ה-, לוקאס ונטורה ואליאל פרץ; ובנוסף, המשחק במחזור האחרון נגד הפועל ירושלים הוכיח שבאר-שבע מתקשה לנחות בארץ אחרי הפסד בחו"ל, ושאפילו יריבה בסדר גודל בינוני יכולה למרר לה את החיים.
אבל דווקא מתוך כל הקשיים, האלופה הוכיחה שעדיין יש לה קבוצה חזקה ועקשנית שלא סופרת את מה שחושבים עליה ויצאה מסמי עופר עם אחד הניצחונות המרשימים ביותר שהשיגה קבוצה כלשהי העונה בליגת העל. קוז'וך קרא לזה בעונה שעברה "בלתי שבירים", השבוע הוא הוסיף את המשפט "השלם גדול מסך חלקיו", והרשו לי להשליך לערימת הקלישאות עוד אחת: "כשהגלים מתחזקים, החזקים מתגלים".
אחת המטרות המוצהרות של קבוצות לפני פתיחת כל עונה היא להשיג כרטיס לאירופה, אבל רובן לא יודעות מה לעשות איתו כשהוא נמצא בידיים שלהן. התוצאה היא תעופה מוקדמת יחסית במוקדמות, ומי שבכל זאת מגיעה לשלב הליגה לא מהווה שם יריבה ראויה ובנוסף מתקשה גם בזירה המקומית. אלונה ברקת ניסתה להימנע מכך כשגייסה סגל רחב שיוכל להתמודד בשתי המסגרות במקביל. באירופה זה לא כל כך הולך לה, בגלל הפערים הגדולים בין הכדורגל שלנו לכדורגל האמיתי ביבשת, אבל בישראל זה מספיק. תראו מי עלה ביום שני מהספסל של קוז'וך: אדריאן אוגריסה, יוני סטויאנוב, מתן בלטקסה, מוחמד כנעאן וז'ואאו ויקטור - שחקנים שיכולים לככב בכל קבוצה אחרת בליגת העל. אז תרשו לי להמר שבאר-שבע תצליח להסתדר עם ליגת העל, ומפברואר, כשתתפנה רק אליה - אף אחד כבר לא יוכל לעצור אותה.
