ביום חמישי נערך בבלומפילד ברוב עם והדר הדרבי התל-אביבי בגמר גביע הטוטו, שמציין העונה 42 שנה להיווסדו. הכל התחיל ב-1984, כשבהתאחדות לכדורגל חיפשו דרך להגדיל את הכנסות הקבוצות ולספק להן ולשחקניהן תעסוקה באמצע השבוע ובשבתות הפנויות של פגרות הנבחרות. אלא שהמפעל השלישי בחשיבותו, שעדיין נקרא בתחילת העונה גביע הליגה, יצא לדרך בצליעה. רוב הקבוצות ראו בו נטל מיותר ועלו למשחקים עם הרכבים משניים, וגם ההכנסות לא היו משהו. בית"ר והפועל ירושלים מכרו במחזור הראשון להצגה הכפולה בימק"א 1,050 כרטיסים בלבד, וזה עוד הרבה לעומת מכבי והפועל ת"א שמכרו 700 כרטיסים להצגה הכפולה בבלומפילד ו-50 כרטיסים שנמכרו לשני המשחקים בשכונת התקווה.
רוב הקבוצות הגדולות לא התייחסו ברצינות למשחקים, וקפטן מכבי ת"א אבי כהן אפילו אמר: "הכדורגלנים אינם עבדים שחורים של הטוטו. זו מעמסה מיותרת לקבוצות ולשחקנים. אלו משחקים חסרי משמעות לחלוטין". קבוצה גדולה אחת דווקא לא הקלה ראש, בית"ר ירושלים, שהלכה על הטרבל - והמאמן שלה דוביד שוייצר אמר: "אני רואה בחיוב את המפעל. אנחנו מנצלים אותו לטובתנו, בחנתי כמה שחקנים ושיפשפתי אותם להמשך המאבק על האליפות". בית"ר סיימה את שלב הבתים עם חמישה ניצחונות, הפסד בודד והפרש שערים של 6:16. בחצי הגמר היא הביסה את שמשון ת"א 2:5 ובגמר חיכתה לה קבוצה נוספת שהלכה על התואר בכל הכוח - מכבי יבנה הצנועה.
את יבנה אימן אז זאב זלצר, שהספיק לעבוד לפני כן בקבוצת נעוריו מכבי פ"ת וגם בבני-יהודה, הפועל יהוד ומכבי ת"א. ליבנה הוא הגיע שנתיים קודם לכן, בקיץ 1982, רגע אחרי שהקבוצה העפילה לראשונה בתולדותיה לליגה הבכירה. זלצר נזכר השבוע: "זו הייתה קבוצה שבניתי גם על שחקנים מקומיים צעירים וגם על שחקנים שהבאתי אלינו אחרי שלא מצאו מקום בקבוצות אחרות. לדוגמה אלי דריקס, שהיה אז בן 20 ומכבי ת"א לא רצו אותו, והוא הפך למלך השערים שלנו. והיה יורם אוחיון שהפועל באר-שבע לא רצו, ושני צעירים שהכנסתי לנבחרת הנוער, דוד ועקנין ושמעון פרץ. הבאתי גם את יורם אורנשטיין שהיה איתי בבני-יהודה כבלם ומנהיג. היה גם ראובן אלקבץ מקריית-גת, ועל כולם ניצח ציון יעקב (פוגל), שהיה הקפטן והמנהיג וידע לקבל את השחקנים החדשים ולחבר אותם לקבוצה".
הולכים על הגביעים
יבנה הוגרלה בגביע הטוטו לבית חזק עם האלופה מכבי חיפה, מכבי ת"א ומכבי פ"ת, אלא ששלושתן לא תמיד לקחו את המפעל ברצינות. יבנה הבטיחה מוקדם יחסית את הישארותה בליגה וזלצר הציב באופן קבוע במפעל את ההרכב החזק ביותר שעמד לרשותו. "היה לי ברור שאליפות אנחנו לא יכולים לקחת, ואם רוצים תואר אנחנו צריכים ללכת על גביע המדינה או על גביע הטוטו", הוא אומר. "הייתה לנו קבוצה טובה ומוכשרת, שעשתה חיל גם בליגה, אז ידענו שנישאר. זאת הייתה קבוצה ביתית שייצגה יישוב קטן, והמגרש שלנו היה מלא בכל משחקי הבית. מאיר שטרית היה אז ראש העיר והוא הביא את הקבלן ישראל בן-יקר שיתמוך בקבוצה".
דריקס כבש את השער הראשון של יבנה במפעל מול מכבי חיפה בקריית-חיים, לפני שזאהי ארמלי עלה במחצית השנייה והשווה ל-1:1. במשחק השני בבית המוקדם ניצלה יבנה את היעדרם של אייל בגלייבטר, עודד מכנס וניסים ברדה כדי לנצח את מכבי פ"ת 1:2. למשחק במחזור השלישי הגיע מאמן מכבי ת"א איציק שניאור עם פתק, כי הוא פשוט לא הכיר חלק משחקני הנוער שהועמדו לרשותו. יבנה ניצחה 1:2 מצמד של דוד ועקנין אחרי שער יתרון של ויקי פרץ, ובסופו של דבר עלתה לשלב הבא. "אני דווקא זוכר שהם עלו בהרכב חזק, עם מוטי איוניר ואבי כהן", אומר זלצר. "אבל בכל אופן איציק שניאור שהוא חמי (זלצר נשוי לדרורה, בתו של שניאור) לא הצטער, כי הניצחון נשאר במשפחה".
משחק חצי הגמר מול הפועל באר-שבע הופסק שתי דקות לתוך ההארכה במצב של 1:1 בגלל גשם שוטף, ובמשחק החוזר ניצחה יבנה 0:2. במשחק הגמר, שנערך ב-7 במאי 1985 באצטדיון ר"ג, הייתה פייבוריטית ברורה: בית"ר ירושלים של אלי אוחנה, אורי מלמיליאן, יוסי מזרחי וחבריהם. זלצר: "ככל שהמפעל התקדם, הקבוצות התייחסו אליו ביותר רצינות. בית"ר הייתה קבוצה שנאבקה אז על האליפות והיא באה עם הרבה ביטחון - אבל לנו היו האמונה שלנו וגאוות היחידה. שיחקנו כדורגל חיובי, והאוהדים ליוו אותנו גם לחצי הגמר והגמר".
פתיחת המשחק התנהלה בהתאם לציפיות המוקדמות. בית"ר שלטה בעניינים, הניעה את הכדור בלי הפרעה, ויבנה נראתה כאילו שהיא לא שייכת לאירוע. בדקה ה-12 פרץ אבי גולדר באגף הימני, נכנס לרחבה, הציל את הכדור מיציאה לחוץ, משך חזרה למרכז ובעט לרשת של פרדי לסנר. השער הזה עורר את שחקני יבנה, שהחלו לתקוף את שערו של מזרחי, אבל השיגו רק החמצות של ועקנין, פרץ ודריקס. במחצית השנייה הכדורים כבר מצאו את הרשת. בדקה ה-48 פרץ לקח את הכדור מקו מחצית המגרש, נכנס למרכז וכשהגיע לקו ה-16 שיגר אותו לחיבורים. השער שהכניס את מכבי יבנה לדפי ההיסטוריה נכבש בדקה ה-56: יורם אוחיון שלח כדור עומק לדריקס, שמשך ימינה והגביה חזרה לאוחיון שנגח עם כל הלב פנימה.
ציון יעקב הניף בסיום את הגביע עבור יבנה (התואר היחיד בתולדותיה), שקיבלה גם צ'ק בסך 2.5 מיליון שקל ממועצת ההימורים. בית"ר זכתה באותה עונה בגביע המדינה וסיימה במקום השני בליגה.
ההרכבים בגמר גביע הטוטו | מכבי יבנה: פרדי לסנר, אשר סלומון, ראובן אלקבץ, דוד בוארון, מירו בן-שמעון, מנשה עלוואה, ציון יעקב, שמעון פרץ, יורם אוחיון, דוד ועקנין, אלי דריקס | בית"ר ירושלים: יוסי מזרחי, מאיר קדוש, חנן אזולאי, משה בן-הרוש, דוד אזולאי, יעקב שוורץ, אורי מלמיליאן, סמי מלכה, אבי כהן, אלי אוחנה, אבי גולדר
