באלבום החדש שלה, Bass Persuades, מיילי סיירוס ממשיכה את התנועה המוזיקלית שהחלה ב-Plastic Hearts והתרחבה ב-Endless Summer Vacation, אבל הפעם היא עסוקה בהגדרת הכיוון שלה. אחרי Something Beautiful השאפתני מ-2025, האלבום החדש שלה מתמקד בעיקר בשירים ובהפקה.
הבס והסינתיסייזרים נמצאים במרכז, וההשפעות נעות בין ניו-ווייב, אלקטרו-פופ ורוק עם קריצות רבות למוזיקה של סוף שנות ה-70 וה-80, אבל לא מדובר באלבום רטרו. ההפקה משתמשת בצלילים האלה על מנת ליצור מוזיקה עכשווית, לעיתים אלגנטית ולעיתים קצת עמוסה מדי.
עטיפת האלבום החדש של מיילי סיירוס
וזו גם הבעיה של האלבום. חלק מהשירים כאן נשענים על הפקות שמתאמצות להרשים את המאזין יותר מאשר על לחנים שגם נשארים בזיכרון, ובכמה מהקטעים האלקטרוניים הקול של סיירוס נדחק מעט הצידה לטובת הסאונד. כשהיא מקבלת יותר מקום, האלבום מתחיל לעבוד קצת יותר טוב.
בהשוואה ל-Something Beautiful, האלבום הזה פחות יומרני אבל הוא כן עקבי יותר מבחינה מוזיקלית. סיירוס לא ניסתה להוכיח כאן משהו שהיא לא, אלא העדיפה להעמיד אלבום פופ שמבוסס על הפקה וביט. ולמרות שהתוצאה רחוקה מלהיות מוצר אולפני מוצלח, היא מחזירה את סיירוס למקומה הטבעי - זמרת פופ לא רעה, בלי יומרות רוקיות נטולות אותנטיות.
