רק לפני שנתיים הפרשנים חישבו את מסלולו העתידי של אופיר מרציאנו. הוא היה אז בן 35. הצפי היה שימשיך שנה-שנתיים כדי להעניק מניסיונו העצום לניב אליאסי, שהלך והתפתח כשוער העתיד של הפועל באר-שבע. שלהי קריירה. אלא שבמקום הסוף, נולדה התחלה חדשה. מתחילת העונה הנוכחית, מרציאנו בן ה-37 הוא השחקן מספר 1 של באר-שבע. באחרונה המשימה קשה עוד יותר, בעקבות עזיבתו של קינגס קאנגווה ופציעתו של העוגן השני, לוקאס ונטורה. גם הגנת האלופה אינה מושלמת, רק שהשוער המנוסה יודע להחזיר את הסדר על כנו.
מרציאנו, כמובן, אינו היחיד שממשיך לשחק בגיל מתקדם. אלא שבניגוד למנואל נוייר, למשל, שבנה את עצמו באופן יסודי וסדור לקריירה ארוכה ונדירה ומשחק גם בגיל 40, אצל מרציאנו ההמשך הזה היה פחות צפוי. אם היינו שואלים אותו לפני שנתיים על כוונותיו, סביר להניח שלא היה מצהיר כי ימשיך עד גיל 40. לא בטוח שגם הוא ידע שיהיה בכושר נפלא כל כך.
זו כבר העונה ה-19 שלו בבוגרים, בארץ ובאירופה, שם שימש במשך תקופה ארוכה כשוער שני, ולצד אלה שיחק גם בנבחרת. לדעתי, הוא בכושר הטוב בקריירה שלו. מנהיג, מרגיע, מצטיין בתזמון, קר רוח. צריך לזכור שתפקידו של שוער בסוף 2026 אינו כפי שהיה לפני עשור. הוא מנהל את המשחק כבר מהרחבה ומשגיח גם על מרכז המגרש כשחבריו בהתקפה. צריך חושים בריאים כדי להימנע ממעידה מול הלחץ של היריב, ועד עכשיו מרציאנו ממלא את התפקיד במיומנות מופלאה. הבחור, לפחות בארץ, נראה כמו שחקן השדה ה-11.
במקום לשבת בקצה הספסל ולחכות לפירורי דקות, מרציאנו ממשיך ללמוד דברים חדשים גם בגיל 37 ומשתבח עם הגיל. מה שקובע הוא לא המספר בתעודת הזהות אלא היכולת על הדשא. אם לא היינו מכירים אותו ויודעים את קורותיו (לא אלו של השער), היינו אומרים שלבאר-שבע יש שוער לשנים רבות.
