משפחה — אבא, שני ילדים, כלב — נוסעת באוטו, חוצה את המרחבים האינסופיים של ארה"ב. עוד לפני שנדבר על סיפור, ז'אנר או טון, המסגרת הוויזואלית של "אומהה" ברורה: אנחנו בסרט המסע האמריקאי, המלא נופים, שקיעות ותחושה בראשיתית כשהרכב דולק על הכביש. קשה לפספס בסרטים מהסוג הזה.
ואכן, הסרט נקרא על שם היעד שאליו נוסעת לאורך כמה ימים המשפחה החד-הורית הזו (האם נפטרה לאחרונה). העלילה ברובה מתרחשת לאורך המסלול הממושך בכבישי דרום-מערב ארה"ב, באזורי אריזונה ויוטה המדבריים והקסומים, ולא ביעד — עיר בנברסקה הידועה כמשעממת (ראו הסרט "נברסקה", גם הוא על מסע מקולקל בחצר האחורית של אמריקה). הסיבה לנסוע דווקא לשם תתגלה רק ברבע האחרון, וקשורה לפרט טריוויה מעניין אך לא מוכר.
מתוך הסרט "אומהה"
(באדיבות בתי קולנוע לב)
"אומהה", סרט עצמאי קטנטן וקצר למדי, מספר על אותה משפחה מלוכדת אך דלפונית בהנהגת האב הצעיר והאבוד (ג'ון מגארו, מהשחקנים הנפלאים של קולנוע האינדי, שהצטיין ב"פרה ראשונה" וב"5 בספטמבר"). יש להם בית בהליכי עיקול ורכב מקרטע שדורש דחיפה — רגע שמזכיר שטאנץ מהקולנוע הישראלי, שבו רכב תקול משמש דימוי למשפחה בקשיים. אך ההמשך הוא הכל חוץ מקלישאתי. במהלך המסע ניכר כי האב אוהב מאוד את ילדיו, אך גם מחזיק בסוד נורא.
מהמסגרת העלילתית הרזה הזו בנה הבמאי קול וובלי סרט לירי ויפהפה, עם השראות מטרנס מאליק וקלואי ז'או, בעל עוגן רגשי וסצנות שנחרטות בלב. הוא פתח בהצלחה בסאנדנס, וחבל שהתברבר בדרך לאולמות. שווה מאוד לתפוס במסך הגדול.
