על מאפיית ג׳רפי שמעתי מחבר טוב לפני כמה שנים. הוא בכלל גר בראשון לציון, ואסור לו לחזור הביתה בלי עשר פיתות מהמאפייה הזו. מספיק שהוא רק עובר בסביבה, והפיתות כאילו נצמדות אליו מעצמן. ובצדק: מדובר בפיתות עבודת יד מהטעימות בארץ.
המיקום? ברחובות, בתוך תחנת דלק רגילה למראה. בצד, עוד לפני המשאבות, מסתתרת לה מאפייה תימנית אסלית ליודעי בצק בלבד. מי שלא מכיר, לא מגיע, עד כדי כך היא לא בולטת.
אחרי ההמלצה החמה הגעתי לשם "על הדרך" כדי לאסוף עשר פיתות הביתה. אני בכלל תל-אביבי, ובתל-אביב אין פיתות עבודת יד ברמה כזאת. הבעיה התחילה כשהגעתי הביתה רק עם תשע: לא התאפקתי ופשוט חיסלתי פיתה שלמה בנהיגה. מיד דרשו ממני עוד. לך תסביר שרחובות זה לא מעבר לפינה.
בכניסה לג׳רפי יש מקרר של מאפים קפואים (רחובות היא הרי בירת עמק הג׳חנון – תגיעו בשבת בבוקר ותראו את כל הכבישים עמוסים בדוכנים). המאפייה כולה מוקדשת לבצק. על הדלפק יש פעמון: אתה מצלצל, מישהו יוצא מאזור התנורים ונותן לך את ההזמנה.
מצד ימין על הדלפק מונחים להם שני מאפים שנראים תמימים. לא משהו יוצא דופן ממבט ראשון, אבל כאן הטעות: זו לא פיתה עם זעתר, אלא סאלוף זעתר ענק שנאפה בתנור מיוחד. הזעתר עליו בכלל לא מלוח מדי; אולי קצת מלח היה מקפיץ אותו למעדן של ממש, אבל דווקא הטעם הפשוט והארומה העשירה סוגרים את הפינה בול.
נראה שמישהו בג׳רפי הבין שמעבר למאפים הטריים שלוקחים הביתה, אין לנהג מה לנשנש ביציאה לאוטו. אז הם מעמידים כל יום ערימה של סאלוף זעתר וסאלוף שום לסועד הרעב שחולף בדרך.
לא התאפקתי ולקחתי שניים – אחד זעתר ואחד שום (השום קצת קטן יותר). כל מה שצריך לעשות זה לקפל את הסאלוף לשניים ולבלוס בהנאה. רק טיפ קטן מהשטח: להישען חזק קדימה, כי השמן מטפטף בקלילות לכל כיוון. אם אין לכם בעיה עם ריח, לכו על השום, רק קחו בחשבון את ההשלכות. כך או כך, סאלוף הזעתר של ג׳רפי סוגר את הנסיעה מצוין, וחוסך ממך את הצורך לחסל פיתה ריקה על ההגה כמו גרגרן לא מקצועי.
• מאפיית ג׳רפי. הרצל 68 (בתוך תחנת הדלק), רחובות. כשר
הנזק: סאלוף זעתר ענק – 6 שקלים