הביקורות והלגלוג בתקשורת הביקורתית על סרטוני הפריימריז הגרוטסקיים של שר הביטחון הן תיאטרון לא משכנע. לא בגלל שהסרטונים לא ראויים לכל העלבונות שניתן להטיח בהם או כי לא מדאיג לחשוב מה באמת מעסיק אדם שהופקד על קודש הקודשים, אלא כי תוכן כזה הוא התגשמות התפילות של כל עורך אקטואליה באמצע אוגוסט. בכלל, מאחורי כל הנהי באולפנים על הפריימריז בליכוד מסתתרת תקווה קלושה שאפשר יהיה לדחות אותם בשבועיים: בכל זאת, חם בחוץ וגם המיץ של הזבל עשוי למנוע התייבשות.
אולם במקרה של סרטון ה"בום בום" של כ"ץ מתגלה צביעות מסוג אחר: פתאום, מתברר, זה לא ממש אסתטי להתרברב בתיעוד של כדורי אש ופטריות עשן. כמעט שלוש שנים של התלהבות קולקטיבית וחוצת מחנות מהיקפי הכוח שהפעילה ישראל הפכו לפתע למפגן של טעם רע וזילות. למה, כי התמונות מלוות ב"שיר" מטופש (אבל כזה שהיה עובד לא רע באירוויזיון) ולא מוצגות כפי שהן, כמו בטלגרם של כמה מבכירי העיתונאים? או כי זה ישראל כ"ץ ולא, נניח, בני גנץ, שהשיק את הקמפיין שלו ב-2019 עם סרטון שמנה כמה "מחבלים" נהרגו במבצע צוק איתן (וכלל בתוכו גם את הפלסטינים שהוגדרו כ"לא מזוהים")? מה, דני קושמרו מפוצץ מוצב חיזבאללה מול המצלמות, זה יותר הגיוני?
פתאום להתלהב מפיצוצים זה ירוד? מתוך הסרטון
"העולם רואה שבזה מתעסק שר ביטחון, בלפוצץ, בללחוץ על הכפתור", התלונן אביב בושינסקי ב"חמש עם" (חדשות 12). ובכן, "העולם" ראה שלא רק שר הביטחון "מתעסק" בדברים הללו אלא גם חלק ניכר מהציבור, באופן שיצר קונצנזוס נדיר בין ערוץ שנחשב "תעמולה" לערוצים שנתפסים כ"חופשיים". לכן תנוח דעתו של הפאנליסט: "העולם" לא נזקק לכיסא אחרי שנחשף לדרך שבה שר הביטחון בחר לשווק את מרכולתו, ולא רק בגלל שבבית הלבן יושב טיפוס אפילו יותר מופרע.
למעשה, הטרגדיה היא שאפילו פסטיבל הירידות על כ"ץ נמנע מלגעת בנקודה שבאמת הופכת את הסרטון למקור של בושה. זה לא ה-AI, לא המוזיקה, לא הטקסט, וגם לא ניצול הזמן והאנרגיה של כ"ץ ואנשיו, אלא הזלזול המופגן במרכיב קריטי לקיומה של חברה מתוקנת: הקשר בין הפעלת עוצמה לבין תכלית ראויה. סימונה של ישראל בידי שר הביטחון שלה כמקום של "בום בום" נטול אבחנה ואפילו עולץ, היא ה"מה שהיה להוכיח" בשאלה כיצד הידרדרה מלחמת 7 באוקטובר מתגובה מתבקשת לפשעים המזעזעים של חמאס לאירוע שהדביק את המדינה בצרעת כרונית. ביום שבו זה יהיה מוקד הדיון ולא "תראו מה ישראל כ"ץ מוכן לעשות בשביל הפריימריז", אולי אז ייתכן מאוד שיישמע בום – ואפילו שניים.
בקטנה
"מאסטר שף" חזרה אמש לעונה חדשה בהשתתפות "נבחרת החלומות", כלומר מתמודדים ומתמודדות שכבר הלכו עם האמת שלהם ובישלו את סבתא ועכשיו נקראים שוב לדגל. מעניין אם בקשת מחשיבים להם את זה בתור ימי מילואים.
