האירוע בכפר תל ביום שישי לפני כשבועיים לא היה פיגוע. הוא היה אירוע אלים שהתפתח לקרב יריות אחרי שעשרות אזרחים ישראלים "טיילו" בסמטאות הכפר הפלסטיני תל בשטח A ו-B. לפי ממצאי התחקיר שערך צה"ל, המטיילים לא ביקשו אישור וגם לא אבטחה מהצבא, למרות שהכניסה לשטחי A שבשליטה פלסטינית מלאה אסורה על ישראלים בלי אישור מפורש מהמפקד הצבאי של האזור, והיא עבירה לכל דבר ועניין על פי החוק הישראלי.
המטיילים עברו גם בשטח A וגם בשטח B, שנמצא בשליטה פלסטינית אזרחית אך בשליטה ביטחונית של צה"ל, שהוא הריבון ביו"ש. המילה "פיגוע" לא מתאימה לתיאור הקטטה שהתפתחה בין תושבי הכפר לבין המטיילים, מפני שלא היה כאן תכנון מראש והפלסטינים לא הגיעו חמושים לזירה.
המטיילים, שידעו היטב שהמתיחות הביטחונית גברה מאוד בימים שלפני הטיול, וכי מדובר ביום שישי שבו תושבי הכפר נמצאים בבתיהם, עברו במקום למרות שלבטח ידעו שאם היו מתאמים את זה עם החטיבה המרחבית הם לא היו מקבלים אישור להיכנס לכפר בעשרותיהם. מי שגילה את הימצאותם בשטח הייתה תצפיתנית חרוצה ועירנית שהזעיקה את כוחות צה"ל.
הפרטים והעובדות באירוע האלים הזה אינם העיקר. הם חושפים עובדה: שצה"ל, שהוא כאמור הריבון בשטח, אינו מסוגל לאכוף את החוק, וכך גם המשטרה ושב"כ. מי שלקחו את החוק לידיהם אלה קבוצה גדולה וקיצונית שצמחה בתוך ההתיישבות ביו"ש, והיא כעת הריבון בשטח ועושה בו כעולה על רוחה. צה"ל רק מאבטח אותה ואת גחמותיה.
הנה דוגמה: בתחילת השבוע שבו היה האירוע בכפר תל הייתה שריפה שאיימה על חוות גלעד. מומחי כבאות ומומחים פורנזיים של המשטרה קבעו בוודאות שהשריפה לא פרצה במזיד אלא כתוצאה מרשלנות, אבל זה לא הפריע לאנשים מאותה קבוצה קיצונית של יהודים מקרב המתיישבים בשטחים להקים מאז 13 מאחזים לא חוקיים סביב חוות גלעד ואזור הכפר תל הפלסטיני הסמוך לה, והם מתווספים לכ-100 מאחזים לא חוקיים וחוות שהוקמו בחודשים האחרונים ביו"ש.
צה"ל והמשטרה, שכוחותיהם מתוחים עד הקצה בלאו הכי, לא רק שאינם פועלים להורדת המאחזים האלו, אלא שהם נאלצים להרחיב ולהשתמש באמצעים טכנולוגיים יקרים ובמערכי איסוף המודיעין וההגנה שנמצאים באזור כדי להגן על אותם מאחזים. התצפיתנית זיהתה את הטיול משום שנערך בקרבת מאחז לא חוקי כזה, שעד לאחרונה לא היה בתחום אחריותה.
הנה דוגמה נוספת: שבוע שעבר נכנסו קבוצות של עשרות יהודים לתוך העיר שכם, שהיא שטח A, תוך ביצוע עבירה פלילית על פי החוק הישראלי. צה"ל שלח כוחות אבל לא כדי לגרש אותם, אלא כדי לאבטח אותם עד שהועילו לצאת מרצונם מהפרובוקציה שביצעו בתוך העיר. צה"ל מאפשר כניסה לשכם מדי כמה שבועות ואף מאבטח כניסות כאלו, שלרוב עוברות ללא אירועים מיוחדים, אבל אותם יהודים שנכנסו לשכם בלי לתאם עם צה"ל, בידיעה ברורה שלא יאשרו להם את הכניסה הזו, ביקשו לייצר פרובוקציה – וצה"ל מאבטח את הפרובוקציה. המסקנה היא שצה"ל איבד שליטה על הקיצוניים שבין המתיישבים והפך לחברת אבטחה של גחמותיהם ומעשיהם הבלתי חוקיים.
בין אם מדובר ב"טיולים" מתגרים ביישובים פלסטינים או בהקמת מאחזים לא מורשים, למעשה צה"ל פועל גם בשליחות פוליטיקאים מהימין כשהוא מכין עכשיו כיבוש מחנה פליטים נוסף, כפי הנראה מחנה בלאטה, בלי שיש בכך צורך מבצעי אמיתי. הבעיה היום בשטחים הם מפגעים בודדים או כאלה שפועלים בחוליות קטנות ומבצעים פיגועי חקיינות, ולא כמו שהיה לפני שנתיים ושלוש כאשר במחנות הפליטים בג'נין ובטול כרם פעלו "כתיבות" – גדודים מאורגנים – של מחבלים חמושים שפעלו בקבוצות גדולות תוך שימוש במטעני נפץ ואמצעי לחימה נוספים אחרים.
צה"ל הצליח בשנים האחרונות למגר את התופעה הזו, אבל עדיין נשארו המפגעים הבודדים שהלחימה בהם מתבצעת בעיקר באמצעות איסוף מודיעין מדויק, מעצרי מנע ושיטות נקודתיות אחרות שצה"ל התמחה בהם. כיבוש עוד מחנה פליטים ביו"ש לא יעלה ולא יוריד דבר במלחמה בטרור הפלסטיני, אבל הוא יאפשר לשר הביטחון ישראל כ"ץ להתפאר באוזני בוחריו: "הנחיתי את צה"ל", ולשר האוצר בצלאל סמוטריץ' לחכך את ידיו בסיפוק כיוון שעוד שלב בתוכנית ההכרעה שלו מתבצע על ידי חיילי צבא ההגנה לישראל.
המצב הזה שבו צה"ל איבד שליטה על הקיצוניים והטרוריסטים היהודים ואף מספק להם שירותי אבטחה הוא בלתי נסבל במדינה מתוקנת, מה גם שאותם קיצוניים יהודים במקום להכיר טובה לצה"ל ששומר על חייהם גם באים בטענות כלפי קציניו, החל מאלוף הפיקוד אבי בלוט ועד רס"ן יובל עזרא ז"ל שאינם חותרים למגע ואינם אגרסיבים די לצורך. הפוליטיזציה הזאת של המעשה הצבאי מסכנת את המפעל הציוני.
