במקביל לחידוש של חילופי האש הישירים בין לארה"ב לאיראן, הולכת ומתרחבת פעילותם של שלוחיה של הרפובליקה האיסלאמית באזור.
המיליציות השיעיות בעיראק ביצעו בשבוע האחרון עשרות תקיפות נגד כוחות אמריקאיים ונגד תשתיות אנרגיה בערב הסעודית, ואילו החות'ים בתימן חידשו את התקפותיהם נגד מכליות נפט סעודיות ומתקנים חיוניים של חברת הנפט עראמקו. הם גם מאיימים על נתיבי השיט בים האדום. בתגובה לפעילות המיליציות העיראקיות ביצעו ארה"ב וסעודיה תקיפות אוויריות נגד אתרי המיליציות, שבהן נהרגו כמה עשרות פעילים. אתמול שני גורמים ממדינות המפרץ אמרו לרויטרס כי המורדים החות'ים בתימן הם אלו שתקפו את סעודיה מעיראק - ולא איראן. בתוך כך, בתימן דיווחו אמש על תקיפה נוספת נגד סעודיה.
ילד בצנעא במפגן תמיכה של החות'ים באיראן
(Khaled Abdullah, REUTERS)
מנקודת מבטה של איראן, ההסלמה האזורית מאפשרת לה להמשיך לנהל באמצעות שלוחיה מלחמת התשה. איראן מבקשת להמחיש את יכולתה להסב נזק מתמשך, להעלות את מחיר העימות עבור יריבותיה ולשפר את עמדת המיקוח שלה לקראת אפשרות של חידוש המשא ומתן. התקשורת באיראן מדגישה את חשיבות פעילותו של הציר הפרו-איראני במסגרת תפיסת "התלכדות הזירות".
זו אינה תפיסה חדשה. במשך שנים השקיעה איראן משאבים עצומים בבניית "ציר ההתנגדות" הכולל את חיזבאללה בלבנון, המיליציות השיעיות בעיראק, החות'ים בתימן, חמאס והג'יהאד האיסלאמי, מתוך תפיסה שבשעת מבחן יפעלו כלל המרכיבים ביחדיו וירתיעו את ישראל ואת ארצות-הברית מפגיעה ישירה באיראן. כביטוי לתפיסה זו אימצה איראן בעשור האחרון את אסטרטגיית "ההגנה קדימה", שמשמעותה הגנה באמצעות התקפה במטרה לבלום איומים הרחק ככל האפשר מגבולותיה.
ההתפתחויות באזור בשנים האחרונות ערערו את התפיסה הזו, ועוררו גם באיראן ספקות באשר ליעילות הציר, שגם לא מנע מישראל ומארה"ב לתקוף את איראן באופן ישיר. דווקא משום כך הפכה "שאגת הארי" לנקודת מפנה בשיח האיראני. מאז פרוץ המערכה הדגישו בכירי המשטר ופרשנים המזוהים עימו כי הלקח המרכזי מן המלחמה אינו צמצום ההשקעה בשלוחים אלא דווקא חיזוקה. מנהיג איראן, מוג'תבא ח'אמנאי, הדגיש כבר במסר הראשון שלו לעם האיראני לאחר בחירתו למנהיג, כי איראן רואה בחזית חלק בלתי נפרד מערכי המהפכה האיסלאמית.
אין משמעות הדבר כי איראן הצליחה להשיב את "ציר ההתנגדות" למעמדו הקודם. בלבנון ניצב חיזבאללה תחת לחץ צבאי ומדיני מתמשך ומול דרישות גוברות להתפרק מנשקו. בעיראק מפעילה הממשלה החדשה לחצים להגבלת כוחן של המיליציות ולשילובן במנגנוני המדינה, וחלק מהארגונים אף מביעים נכונות לבחון מהלכים כאלה. ביקורו באיראן בימים האחרונים של ראש ממשלת עיראק, עלי אל-זיידי, הבליט את המחלוקות בין המדינות. בתום הביקור אמר גורם עיראקי בכיר כי טהרן רואה באל-זיידי מי שחרג מהקו האיראני מאז הכריז במאי 2026 על הרכב ממשלתו הקרוב ל"רוח האמריקאית". בתוך כך מסר גורם ביטחוני עיראקי, כי מפקד כוח קודס, אסמאעיל קאא’ני, הודיע לראשי המיליציות הפרו-איראניות על סיום מנגנון התיאום מולם לנוכח חילוקי דעות בסוגיית פירוק הנשק.
לכן אפשר לפקפק במידת השליטה של איראן בכל אחד ממרכיבי הציר. ההתפתחויות בעיראק ובתימן נובעות במידה רבה גם מהדינמיקה הפנימית בזירות אלה. אף על פי כן, אין לזלזל במשמעות ההתפתחויות האחרונות. יכולתה של איראן להפעיל את שלוחיה במסגרת מלחמת ההתשה הנוכחית מספקת לה אמצעי נוסף למימוש יעדיה, ובראשם ניצול המשא ומתן כדי לעגן את הישגיה במערכה ולגבות מארצות-הברית מחירים צבאיים, פוליטיים וכלכליים שיגרמו (שוב) לנשיא טראמפ למצמץ ראשון.
ככל שטהרן תצליח בכך, כך יתחזק ביטחונה העצמי של ההנהגה החדשה המאמצת קו מתריס יותר, נכונה יותר ליטול סיכונים ואף לחדש את העימות הכולל מול ארצות-הברית. מטרתה היא להבטיח שהרפובליקה האיסלאמית תצא מן העימות הנוכחי לא רק כשורדת אלא גם כמעצבת של סדר אזורי חדש, המכיר במעמדה העדיף באזור, ביכולת הנזק שלה ובצורך להעניק לה את הערבויות הנדרשות מבחינתה כדי להרתיע מפני תקיפות נוספות בעתיד הנראה לעין.
ד"ר רז צימט הוא מנהל תוכנית איראן והציר השיעי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).
