בשנה האחרונה קידמה ההתאחדות הבינלאומית לכדורגל, פיפ"א, שורה של שינויים שנועדו לשפר את חוויית המשחק עבור מיליוני הצופים ברחבי העולם. בין היתר, המטרה היא לצמצם תופעות של בזבוז זמן – התחזויות לפציעה, השתהות בחידוש המשחק, עיכוב בהוצאת חוץ והתנהגויות נוספות שפוגעות בקצב המשחק ובהנאת הצופים. זו גישה מבורכת. אבל דווקא משום שפיפ"א מבקשת להפוך את הכדורגל למהנה, הוגן ודינמי יותר, מתעוררת שאלה גדולה בעיניי: האם לא הגיע הזמן לבחון מחדש גם את חוקי ההרחקה?
הרי הכדורגל בנוי בבסיסו על התמודדות של שתי קבוצות – 11 שחקנים מול 11 שחקנים. בהתאם לכך נבנות שיטות המשחק, האסטרטגיות והטקטיקות: 4-3-3, 4-2-3-1, 5-3-2 ועוד. ואז מגיע כרטיס אדום. שחקן אחד מורחק, ולמעשה בתוך רגע משתנה לא רק הרכב הקבוצה – אלא כל מערכת האיזונים שעליה נבנה המשחק. קבוצה שהגיעה למגרש עם 11 שחקנים נאלצת להתמודד במשך דקות ארוכות עם עשרה. אם שחקן נוסף מורחק, היא נשארת בתשעה מול 11. ואז נשאלת השאלה המתבקשת: עד כמה זו עדיין תחרות ספורטיבית בין שתי קבוצות, ועד כמה מדובר במשחק שהוכרע למעשה בגלל פער מספרי?
ודאי יאמרו: אבל הרחקה היא חלק מהמשחק. מי שעובר על החוקים צריך להיענש. אני מסכים. אבל השאלה היא לא אם צריך להעניש – אלא איך נכון להעניש מבלי לפגוע באופן דרמטי באיזון הספורטיבי של המשחק עצמו. הבעיה חמורה במיוחד כאשר שחקן מורחק בעקבות שני כרטיסים צהובים, כאשר בדיעבד מתברר שאחד מהם היה גבולי, שנוי במחלוקת או אפילו שגוי. לעיתים די בהחלטה אחת של השופט כדי לשנות את פני המשחק כולו.
ומה אם מדובר בהרחקה על התנהגות בלתי ראויה כלפי השופט? האם נכון שבגלל פעולה נקודתית של שחקן אחד תישא הקבוצה כולה במחיר ותשחק בחיסרון מספרי במשך חלק משמעותי מהמשחק? אולי הגיע הזמן לחשוב על מודל אחר.
ההצעה שלי פשוטה: במקרה של כרטיס אדום, השחקן המורחק אכן יעזוב את המגרש – אבל הקבוצה תוכל להכניס במקומו שחקן מחליף מהספסל. העונש לשחקן לא יתבטל. להפך. בית הדין המשמעתי יוכל להחמיר משמעותית בעניינו בהתאם לחומרת העבירה: הרחקה ממשחקים נוספים, קנסות משמעותיים ואף ענישה מחמירה במקרים קשים. כך יישמר עיקרון ההרתעה, אבל העונש יופנה בעיקר כלפי מי שביצע את העבירה – ולא יפגע באופן כה דרמטי בקבוצה ובאיכות המשחק. הרי אם שחקן ידע שכרטיס אדום אינו מסתיים רק בעזיבת המגרש, אלא עלול לגרור אחריו הרחקה ממושכת וקנס משמעותי, בהחלט ייתכן שהדבר ייצור הרתעה לא פחות אפקטיבית.
וישנה בעיה נוספת, פחות מדוברת, שלדעתי ראויה לבחינה. נניח ששני שחקנים מתמודדים על כדור ומתבצע תיקול קשה. אחד מהם נפגע ונאלץ לצאת מהמגרש לקבלת טיפול רפואי. לפי המצב הקיים, הקבוצה שלו נשארת באופן זמני בעשרה שחקנים – בעוד השחקן שביצע את העבירה עשוי להישאר על המגרש. במילים פשוטות: השחקן נפגע – והקבוצה שלו גם משלמת מחיר ספורטיבי. האם זה באמת תואם את רוח הפייר פליי?
גם כאן אפשר לחשוב על פתרון פשוט והוגן יותר: אם שחקן יוצא מהמגרש לקבלת טיפול בעקבות תיקול או עבירה של שחקן יריב, ניתן להוציא גם את השחקן שביצע את העבירה, עד לחזרתו של השחקן שנפגע. כך נשמר העיקרון הבסיסי: 11 מול 11 ככל שניתן. ובעיקר – נוצר תמריץ שלילי ברור לפגיעה ביריב. שחקן שיידע שאם היריב ייאלץ לצאת לקבלת טיפול, גם הוא ימצא את עצמו מחוץ למגרש עד לחזרתו, עשוי לחשוב פעמיים לפני תיקול מסוכן או עבירה מיותרת.
שחקן נבחרת פרגוואי מיגל אלמירון מורחק נגד טורקיה
(צילום: Stu Forster/Getty Images)
אני יודע: שינוי כזה נשמע מהפכני. יהיו שיטענו שהוא משנה את אופיו המסורתי של המשחק, ואחרים יאמרו שהיתרון המספרי הוא חלק בלתי נפרד מהעונש על עבירה חמורה. אבל גם הכדורגל משתנה. אם פיפ"א מוכנה לבחון מחדש את חוקי המשחק כדי לצמצם בזבוז זמן, לשפר את קצב המשחק ולהעניק לצופים חוויה טובה יותר, מדוע שלא תבחן גם את שאלת ההרחקות מזווית רחבה יותר?
פייר פליי אינו רק להעניש את מי שעבר על החוקים. פייר פליי הוא גם לוודא שהמשחק עצמו נשאר תחרות הוגנת ככל האפשר. אולי הגיע הזמן לשאול את השאלה שאיש כמעט אינו מעז לשאול: האם הדרך הנכונה להעניש שחקן היא לפגוע במשך דקות ארוכות ב-11 השחקנים האחרים ובמיליוני הצופים שמחכים למשחק תחרותי?
אני לא מתיימר להחזיק בפתרון המושלם. אבל נדמה לי שהרעיון ראוי לפחות לבחינה, לדיון ולניסוי במסגרת משחקי ידידות או תחרויות פיילוט. כי בסופו של דבר, הכדורגל שייך לשחקנים – אבל לא פחות מכך, הוא שייך לצופים. ואם המטרה היא לשמור על המשחק תחרותי, הוגן, מרתק ומהנה עד שריקת הסיום – אולי הגיע הזמן לחשוב מחדש גם על הכרטיס האדום. פייר פליי מתחיל לא רק באכיפת החוקים, אלא גם בשאלה אם החוקים עצמם עדיין משרתים את המשחק.
והגיעה העת לדון בכך כעת ואף טובה שעה אחת קודם.
*הכותב שימש בשנות ה-80 כתב ספורט בעיתונים "מעריב" ו"חדשות". כותב ועורך ספרים וכתבי עת.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים.
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים.
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
