בכדורסל יש לפעמים מפגשים בין קבוצות שבנויות אחרת לגמרי שמוכרעים בגלל הבדל עקרוני. למשל כל הניצחונות של הקבוצות עתירות הגארדים הסילוניים והאתלטיים על הפועל ת"א ומכבי ת"א, שמאוד מתקשות לשמור עליהם כי אלה בדיוק השחקנים שחסרים להן.
ומנגד, לפעמים יש קבוצות שעקרונית המצ'אפ שלהן נוח אחת לשנייה, אין איזה פן שאחת מהן יכולה להציג שיותיר את השנייה חסרת אונים, ואז משחקים מוכרעים בגלל הרבה דברים קטנים. כך היה גם בדרבי אתמול (חמישי).
גלריה
הדברים הקטנים הכריעו. ג'ימי קלארק מול תומאס סטורנסקי
(צילום: ספי מגריזו, האתר הרשמי של מכבי תל אביב)
מדובר, למשל, בהחלטה של עודד קטש להעלות בחמישייה את ג'ון דיברתולומיאו לצידו של ים מדר וגם לתת לו יותר מ-23 דקות - ומי זוכר האם או מתי זה קרה אי פעם ביורוליג. נכון, הקפטן היה פקטור מרכזי בניצחון בגמר גביע ווינר, אבל ברוב המקרים בעבר זה לא נתן לו קרדיט מיוחד במשחק שאחרי. הפעם הוא פתח, ולראשונה מאז הפציעה של איפה לונדברג היה למכבי קו אחורי עם שני גארדים שאשכרה רוצים לנצח, מוכנים להתאמץ, יציבים מנטאלית, כאלה שאתה יודע מה תקבל מהם, להבדיל מהאחרים שנתונים למצבי רוח וחווים עליות וירידות קיצוניות במהלך המשחק. זו גם הייתה הפעם הראשונה מזה הרבה זמן שהקבוצה לא נקלעה לפיגור דו ספרתי כבר בפתיחה, אלא דווקא נראתה מצוין.
מנגד, דימיטריס איטודיס התחכם בשמירה על הגבוהים של מכבי. דן אוטורו שמר דווקא על ג'יילן הורד וזאק לידיי קיבל את רומן סורקין. לכאורה, החלטה לגמרי הגיונית. סורקין יכול לצאת החוצה לזרוק שלשות ולקחת איתו את אוטורו. הורד לא זורק מבחוץ בעקביות, אז ההנחה הייתה שאוטורו יוכל להישאר בצבע, לחסום ולקחת ריבאונד. אבל בפועל – כאוס.
זה נכון שיש להורד קליעה מפוקפקת, אבל יד מול הפנים כן צריך לשים לו. אוטורו אפילו לא התקרב אליו בהתחלה והוא קלע מחצי מרחק. וכשאוטורו כן ניסה להיצמד אליו, מכבי סידרה להורד חסימות של נמוכים שהגיעו מלמטה ונדבקו לגב של הסנטר באדום, מה שאיפשר להורד להגיע לאלי-הופים קלילים. ועם כל הניסויים - איכשהו אוטורו גם היה לא מעט על קשת השלוש בצד ההגנתי. מכבי רצתה שזה יקרה, ודאגה לכך עם החסימות הנכונות. ובנוסף, לידיי לא הסתדר עם סורקין ועם דניאל תייס, והם טחנו אותו בצבע.
לפחות שימו לו יד על הפנים. ג'יילן הורד
(צילום: ספי מגריזו, האתר הרשמי של מכבי תל אביב)
בגלל זה, אבל לא רק, ההגנה של הפועל במחצית הראשונה הייתה מאוד לא טובה. ולמה לא רק? כי בשבועיים האחרונים זה קורה לה המון. היא שומרת בצורה נרפית במחציות הראשונות, כאילו סומכת על זה שתוכל לחזור מפיגורים, ומגלה שחמש דקות של מאמץ מרוכז לא מספיקות. זה עלה לה בהפסד מול ברצלונה, זה קרה לה גם אתמול.
המחצית השנייה הייתה סיפור אחר. איש וויינרייט עלה בעמדה מספר 4, כמו בעונה שעברה, וההגנה מיד קפצה מדרגה כי הוא ממש שיחק אזורית של אדם אחד (או איש אחד במקרה זה) וסגר לגמרי את הצבע עם העזרות שלו. מול גבוהים פחות רכים מאלה של מכבי אולי זה היה קשה לו, אבל כאן הוא הצליח להוביל מהפך. מכבי קלעה ארבע נקודות בשבע דקות ונקלעה לפיגור.
איך היא חזרה? היו פעולות התקפיות טובות, למשל התקפת ארבע נקודות של בונזי קולסון (שלשה ועבירה בזריקה), אבל המפתח היה הגנה. הקבוצה נדבקה ברוחו של דיברתולומיאו - שגרם לדעתי לאיזה עשרה איבודי כדור של הפועל (לא ספרתי, אבל ככה זה הרגיש) - לחצה על כל שחקן שכדרר, ביצעה שמירות כפולות והצליחה להוציא את הפועל מהשטף ההתקפי שלה. את זה לא הרבה קבוצות באירופה הצליחו לעשות, היא כן, ומגיעות לה מחמאות.
בונזי קולסון
(צילום: ספי מגריזו, האתר הרשמי של מכבי תל אביב)
הפועל קיוותה אולי לקאמבק, אבל היה חסר לה הכלי אולי הכי מרכזי לזה: אנטוניו בלייקני לא שיחק כל המחצית השנייה. נכון, הוא לא היה טוב מדי בדקות ששיחק, אבל ברוב המשחקים הוא יותר טוב בסוף מאשר בהתחלה. גם ג'ימי קלארק בדיוק כזה, והוא דווקא שותף בדקות המכריעות ותרם המון. איטודיס אולי רצה לנסות דברים אחרים, למצוא עוד אנשים שייקחו אחריות, אבל זה לא עבד.
מה עוד היה לנו במשחק? הרבה מכות. מיציץ' שבר למדר את האף עם מרפק, וויינרייט הוריד באכזריות את אושיי בריסט לרצפה במהלך חדירה, ואז קיבל בעצמו פצצה לפנים. היו כל כך הרבה עצירות משחק של השופטים וצפייה במסכים שהאירוע נמשך שעות ארוכות.
בשל הפציעה, מדר שיחק פחות מתמיד. ובכל זאת, כשנכנס דקה לסיום, עם חבישה מפוארת על אפו, במהלך הראשון הוא לקח את מיציץ' לטיול אחד על אחד ועשה עליו סל, ואז חטף כדור והביא ניצחון. בלדה לחבוש.
נקודת אור בהפועל. אמיר קופי
(צילום: הפועל “IBI” תל אביב)
אז מה למדנו? הפועל צריכה להיזכר בהגנה של השנה שעברה, בהקרבה, בתחושת האנדרדוגיות. היא פתחה את העונה יפה ופתאום הפכה לקבוצת מרכז טבלה. מדברים שם על רישיון קבוע ליורוליג, הלוואי שזה נכון, אבל בינתיים צריך להיות בצמרת כי כלום לא סגור. היא גם חייבת להתחיל לשחק מהר יותר. אמיר קופי קלע אתמול טוב מבחוץ וזו בשורה טובה עבורה. הוא גם השחקן שהכי רץ אצלה וגם שומר טוב. גם היא צריכה אולי איזה ריענון בחמישייה כדי להתנער, אולי עם דגש על שחקנים שמשחקים הגנה - גם על חשבון כישרון התקפי. ותומר גינת שיחק. הידד. היה לא רע בכלל אגב.
ומכבי? היא יכולה כמובן לשמוח משני הניצחונות על הפועל, אבל גם להבין שיש לה עדיין בעיות קשות. היא חייבת לשחק הרבה יותר מהר בהתקפה - מדר ודיברתולומיאו בחמישייה זה היה צעד טוב בכיוון, ועדיין חסר לה גבוה אתלטי וקופצני כדי להפוך אותה לקבוצה שבאמת יכולה לשמור. לא כל יום הורד יפגוש שחקן כמו לידיי, שקרוב אליו בממדים, דומה לו בתכונות ולכן הוא יכול לשמור עליו טוב יחסית. ואיך תשפיע ההחתמה של קמאר בולדווין? זה בטח לא יזיק, אבל לא בטוח שיהיה פה שדרוג משמעותי. עוד לא הייתי שולח את מחלקת הסקאוטינג לחופשה.
פורסם לראשונה: 06:30, 13.11.26
