אוהדי בורוסיה דורטמונד הם מהאוהדים האדוקים בעולם. הם הולכים עם הקבוצה לכל מקום, על הטבלה וגיאוגרפית, באש ובמים. האצטדיון הביתי תמיד מלא, ולראות משחק שם זו חוויה רוחנית, בעיקר מצד יציע השרופים, החומה הצהובה. החיבור בין האוהדים הללו ליורגן קלופ היה אחד החיבורים המרגשים ביותר בין מאמן לקהל, כזה שעזר להעיף את הקבוצה הכי גבוה שאפשר בליגה המקומית ובאירופה. אלו אוהדים שנאמנים לקבוצה ולסגל שלה תחת כמעט כל סטנדרט ומצב.
לדורטמונד יש אמנם עבר עשיר של אוהדים נאצים ופשיסטים וחוליגנים מהימין הקיצוני, אבל בשני העשורים האחרונים המועדון נלחם באגרסיביות באלמנטים של הימין הקיצוני ביציע, הרחיק אותם, והגדיר את עצמו כמועדון ליברלי, סובלני ושוויוני. זהות האוהדים ביציעים השתנה ואת מקום החוליגנים תפסו אולטראס מהשמאל־מרכז עם תפיסות עולם אנטי־פשיסטיות, ליברליות ופרוגרסיביות, שמובילות את קהל אוהדי הכדורגל בגרמניה (ואולי בעולם כולו) בתמיכה בזכויות הלהט"בים, ובשילוב פליטים בחברה, ובמאבקים נגד גזענות, הומופוביה ואנטישמיות. כך למשל, המחוות של אוהדי דורטמונד והמועדון כלפי ישראל אחרי 7 באוקטובר היו מהמרגשות ביותר, והמועדון מוציא בכל שנה קבוצות אוהדים לאושוויץ ובירקנאו כדי שילמדו על ההיסטוריה של עמם והיהודים.
אבל מה קורה ברגע שהעולמות הללו מתנגשים? מה קורה כששחקן אהוב מהקבוצה האהובה עליך, מבקיע שער קריטי במשחק מהשפיץ של הצמרת נגד אלברסברג, ואז חוגג את השער שלו במחוות שמזכירות לך, האוהד האולטרה, שמדובר בשחקן ששייך לארגון נוצרי קיצוני ושמרן, המחזיק בעמדות אנטי־להט"ביות ונגד הפלות? מה אתה אמור לעשות? לחגוג? להתאבל? ומה אתה אמור לעשות כשאחרי 16 דקות אותו שחקן מבקיע עוד שער ומצמיד את הקבוצה האהובה עליך לבאיירן מינכן בראש טבלת הבונדסליגה? מאיפה אתה אמור לחשוב, מהראש או מהלב? מהמצפון או מההמתנה הלא נגמרת לחגוג אליפות?
זה מה שקרה בשבת לאוהדי דורטמונד, לאחר שקשר הקבוצה פליקס נמצ'ה חגג את שני שעריו במחווה לארגון הנוצרי אליו הוא משתייך. אצל רוב מכריע של אוהדי דורטמונד זו בכלל לא הייתה שאלה: עבורם אליפות או מאבק בצמרת נדחקים לאחור לעומת ערכי המועדון, ביניהם הכלה וגיוון.
כשהאמונה פוגשת בכדורגל
נמצ'ה נולד לפני 26 שנה בהמבורג לאם גרמנייה ואב ניגרי. הוריו עברו לאנגליה כשהיה ילד, והוא גדל במחלקת הנוער של מנצ'סטר סיטי ביחד עם אחיו לוקאס (היום שחקן לידס), עבר לוולפסבורג ומשם, ב־2023, לדורטמונד. באותה שנה הוא גם קיבל את זימון הבכורה שלו לנבחרת גרמניה.
נמצ'ה עלה לכותרות במונדיאל האחרון, כשלאחר כיבוש שלו, כרע על ברך אחת ודימה בפנטומימה הסרת כתר מראשו והנחה שלו על הדשא (שם החגיגה הוא "הורדת הכתר", Crowns Down) – ואז הוא קם והצביע לעבר השמיים, כמחווה לארגון ולישו.
הארגון אליו הוא שייך נקרא "כדורגלנים באלוהים" (Ballers In God), תנועה נוצרית בינלאומית המיועדת לכדורגלנים מקצועניים. התנועה הוקמה ב־2015 על ידי הכדורגלן האנגלי ג'ון בוסטוק תחת המוטו "כשהאמונה פוגשת בכדורגל"' במטרה לספק מסגרת רוחנית, תמיכה וקהילה לשחקנים שרוצים לשלב בין אמונתם הדתית לקריירת הכדורגל שלהם. בין השמות הבולטים הנמנים עם התנועה נמצאים בוקאיו סאקה וז'רמי דוקו. רק שמדובר בתנועה הומופובית וטרנסופובית שמתנגדת להפלות.
ביום שני כבר נערכו שיחות בין ראשי המועדון ואוהדיו לנמצ'ה, שנדרש להפסיק עם החגיגה, בעוד התנועה התבקשה להפסיק לשווק את מוצריה בעזרת דמותו של נמצ'ה בחולצת דורטמונד. בשעות הערב שוחח השחקן עם המאמן הלאומי יורגן קלופ וראשי ההתאחדות הגרמנית, שהדגישו שהם עומדים מאחוריו – אבל דרשו גם שיסביר שהוא לא תומך בערכים שלא תואמים את רוח הנבחרת.
בעקבות זאת, נמצ'ה כתב באינסטגרם שהחגיגה שלו לא מיועדת לפגוע באף אינדיבידואל או קבוצת אנשים, אלא רק להביע את תודתו לישו. "אני מבין שחגיגות השער שלי גרמו לאי־הבנה", הוא כתב, "המסר שלי לא היה להפיץ אי־סובלנות, אפליה או שנאה. כנוצרים, המסר שלנו הוא אהבה וכבוד לבני האדם בלי קשר למוצא שלהם, במה הם מאמינים או השקפת העולם שלהם". זה היה פוסט רחוק מזה שהעלה השחקן כששיחק בוולפסבורג. אז הוא הדביק למילה "גאה" אימוג'י של שטן.
אוהדי דורטמונד
(צילום: INA FASSBENDER / AFP)
"אנחנו רוצים להתייחס לכל האנשים בכבוד ואהבה", נמסר מארגון "כדורגלנים באלוהים", "גם לאלו שלא שותפים לאמונה שלנו. אנחנו רק רוצים להפנות אנשים אל ישו באהבה ובחסד".
למה דווקא הוא?
נשמע כמו סוף טוב. כולם שמחים. דורטמונד מנצחת, נמצ'ה מתפשר והאוהדים קיבלו את מבוקשם בהרחקת קיצוניות דתית מהמגרש ("הסובלנות שלנו לאי-סובלנות מסתיימת כשאמונה דתית מונעת שוויון מאנשים אחרים. דת היא לא רשיון לאפליה"). אבל שיחות שערכתי עם כמה אוהדי כדורגל גרמנים, חושפת עוד רבדים לסוגיה הזו.
אהבו אותו עד שהתקרב לארדואן. אוזיל
(צילום: AFP)
"מה שנמצ'ה עושה מאוד מכוער והומופובי בעיניי, ואני לא רוצה לראות את זה בכדורגל ובכלל", אמר לי אחד מהם, "אבל לא יכול להיות שימנעו מנמצ'ה לעשות את זה ולעומתו שחקנים מדתות אחרות, הרבה יותר הומופוביות, יכולים לכרוע על הדשא ולברך את האלוהים שלהם בלי שום ביקורת. אני קורא בעיתונים שלגרמנים יש ציפיות אחרות מנמצ'ה בגלל שהוא גדל לצידם ולצד הנצרות, אבל גם זו סוג של אפליה, לא? להציב דרישות אחרות משחקן בגלל שהוא מגיע מדת מסוימת".
אוהד אחר טען כי מדובר גם בצבע העור. "כולם אוהבים את ג'מאל מוסיאלה, כי הוא שחקן שחום עור שלא עושה בעיות. את מסוט אוזיל כולם אהבו עד שהוא התקרב לארדואן ולאיסלאם. כשלותר מתיאוס שיחק ב־2011 בצ'צ'ניה תחת המשטר של רמזאן קדירוב, אך אחד לא עשה מזה כזה עניין. אז כן, נמצ'ה היה מקבל יחס לגמרי אחר אם הוא היה אדם לבן".
פורסם לראשונה: 01:30, 11.11.26
