נכונותו של אביגדור ליברמן להתפשר בסוגיית הגיוס עוררה מיד גל של ביקורת מצד מי שרואים בכל ניסיון להסדרה כניעה לחרדים. בכתבתו ב"ידיעות אחרונות" הזכיר יוסי יהושוע כי צרכי צה"ל לא השתנו: לצבא חסרים כ־12 אלף חיילים, ובהם כ־7,500 לוחמים. הוא צודק. דווקא משום כך, הגיעה העת לבחון מה השיגה הדרך שבה הלכנו עד עכשיו.
קרוב לשלוש שנים של עימות, עצירת תקציבים, שלילת הטבות, הגבלות בתחום הדיור ומעצרים גבו מהחברה החרדית מחיר כבד. שלילת סבסוד מעונות היום לבדה פגעה באימהות חרדיות עובדות בהיקף של כ־400 מיליון שקלים בשנה. והכול בשם צורכי הצבא: שוב ושוב הסבירו לנו שאין מדובר בענישה, אלא באמצעים שנועדו להגדיל את הגיוס ולתת מענה למחסור בלוחמים.
אלא שבפועל מתברר הפער העמוק שמכירים היטב העוסקים בתחום: בעוד צה"ל נופף בכ־4,300 מתגייסים כהוכחה להצלחת הסנקציות, הגיוס למסלולי הלחימה החרדיים נותר כבר שלוש שנים בהיקפים דומים, ללא פריצת הדרך הנדרשת. רק כ־900 מהמתגייסים משתלבים בלחימה, בעוד היתר מופנים למסלולים אחרים, ובהם מסלולים מקצועיים וטכנולוגיים שחלקם פעלו עוד לפני המלחמה. העלייה במספר הכולל שימשה להצדקת המשך הלחץ, אך הצורך שבשמו הופעלו הסנקציות — תוספת משמעותית של לוחמים — נותר ללא מענה. ליברמן, כשר ביטחון לשעבר וכמי שמכיר לעומק את החברה החרדית, יכול להפוך את נכונותו להתפשר להזדמנות ביטחונית לאומית ולהוביל הסדר שייבחן בתוצאותיו בשטח.
חרדים מפגינים בכביש 4 במחלף גהה
(צילום: יובל חן )
בשנים האחרונות הפכה מערכת המשפט לגורם מרכזי בעיצוב מדיניות הגיוס. פסיקות בג״ץ, שלילת תקציבים, סנקציות כלכליות, צווים ואיומים במעצרים הפכו לכלים המרכזיים שבאמצעותם מבקשת המדינה לחולל שינוי בחברה החרדית.
פריצת הדרך המיוחלת לא הגיעה. תוכניות חשובות כמו חטיבת ״חשמונאים״ וגדוד נצח יהודה מתקשות למצות את פוטנציאל ההתרחבות שלהן. לדברי סא"ל במיל' יוסי לוי, העוסק שנים בגיוס חרדים, הסנקציות פגעו קשות ביכולת לגייס למסלולי לחימה והרחיקו מועמדים פוטנציאליים. במחזור הגיוס האחרון באוגוסט גייסה חטיבת חשמונאים פחות מ־80 לוחמים. מדיניות הכפייה יוצרת אנטגוניזם ובולמת את התפתחותם של מסלולי שילוב מותאמים, מתוך התעלמות מכך ששינוי חברתי עמוק מחייב אמון, לגיטימציה ושיתוף פעולה.
סקר שערך המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית בקרב 1,001 יהודים בוגרים מגלה פער עמוק בין השיח הציבורי הלוחמני לבין עמדות הציבור. 58% מהציבור רואים בשמירה על עולם התורה אינטרס של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ו־78% מעדיפים הסדר המכיר בהחרגת לומדי תורה על פני המשך מדיניות הסנקציות במתכונתה הנוכחית. 49% מכלל המשיבים מעדיפים הסדר המכיר בלומדי תורה על בסיס קריטריונים ברורים לצד חובת גיוס למי שאינם עומדים בהם, בעוד רק 22% בחרו בהמשך הסנקציות כפי שהן. והנתון החשוב מכולם: 92% מהציבור סבורים שחשוב לצמצם את המתח בין החברה החרדית לבין יתר החברה הישראלית.
במסגרת עבודת המכון נמצא כי 70% מהגברים החרדים העובדים בני 24 ומעלה שהשתתפו בסקר ייעודי הביעו עניין בשירות פעיל ומחייב במערך המילואים. מדובר בעתודת כוח אדם משמעותית שכמעט אינה מנוצלת כיום
צורכי הביטחון של ישראל רחבים בהרבה מגיוס בני 18 לצבא הסדיר. ישראל זקוקה בדחיפות לכוחות מילואים נוספים להגנת העורף, לאבטחה ולעיבוי מערכי החירום, לצד כוח אדם איכותי במערכות הטכנולוגיות והמודיעיניות.
לפני כשנתיים יזמנו במסגרת המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית את ״תוכנית הבכירים 2030״, שהציבה יעד של שילוב 50 אלף חרדים עובדים במערכי הביטחון והחירום עד שנת 2030. בסקר ייעודי נמצא כי 70% מהגברים החרדים העובדים בני 24 ומעלה שהשתתפו בו הביעו עניין בשירות פעיל ומחייב במערך המילואים. מדובר בעתודת כוח אדם משמעותית שכמעט אינה מנוצלת כיום.
לנוכח המבוי הסתום, הגיעה העת למודל של הוראת שעה לשלוש שנים. במסגרת הוראת השעה תוקפא מדיניות הסנקציות הנובעות מאי־הגיוס, ותוסדר בחוק האפשרות של מי שמקדיש את זמנו ללימוד תורה להמשיך בלימודיו, ללא מכסות שרירותיות וללא התניה במספר המתגייסים האחרים. זהו המפתח הקריטי לקבלת הסכמתם של גדולי התורה.
במקביל, על הממשלה להקים מנהלת לאומית בעלת תקציב וסמכויות שתוביל תוכנית לשילוב חרדים במערכי הביטחון והחירום. את עיקר המשאבים יש להפנות לגיוס נרחב למערך המילואים החרדי ולבניית אוגדת מילואים חרדית שתקל על העומס המוטל כיום על המילואימניקים.
באמצעות הכשרה מותאמת ויחידות אורגניות אפשר לשלב חרדים עובדים בהגנה מרחבית, בהגנת מחנות ובאבטחת יישובים, ובכך לפנות כוחות למשימות אחרות ולחסוך ימי מילואים מהמשרתים הקיימים.
לצד זאת, יש להרחיב את ישיבות ההסדר החרדיות, את מסלולי ההשתלבות בתעשיות הביטחוניות ואת שילוב ארגוני החירום החרדיים במערך הלאומי. הסדרת מעמד הלומדים ובניית האמון עם ההנהגה הרבנית יאפשרו גם לקדם פתרונות שירות מותאמים לצעירים חרדים שאינם לומדים תורה.
רק הסדרת מעמדם של לומדי התורה, לצד מאמץ ממשלתי אמיתי להרחבת התוכניות השונות ובניית כוח מילואים חרדי, תוכל להביא את השינוי המיוחל
מדינת ישראל צריכה לשנות מן היסוד את הדרך שבה היא מודדת הצלחה בסוגיית גיוס החרדים: המדד אינו כמה צווים נשלחו או כמה סנקציות הוטלו, אלא כמה כוח מבצעי נוסף בפועל ועד כמה פחת העומס על המשרתים.
כל אותם ארגונים התוקפים כעת את ניסיונו של ליברמן לקדם הסדרה בהבנה צריכים לעשות חשבון נפש. לאן הוביל המאבק לטרפוד הסדרים? השסע עם החברה החרדית העמיק, עשרות אלפי משפחות נפגעו, והגידול המיוחל במספר הלוחמים לא הגיע. גם הכישלון הפוליטי של יועז הנדל, יציאתו של יולי אדלשטיין מהזירה וכישלונה של מפלגת הציבור החרדי מחייבים מחשבה מחודשת. סוגיית הגיוס סיפקה כותרות וקמפיינים, אך לא את פריצת הדרך הביטחונית שהובטחה.
רק הסדרת מעמדם של לומדי התורה, לצד מאמץ ממשלתי אמיתי להרחבת התוכניות השונות ובניית כוח מילואים חרדי, תוכל להביא את השינוי המיוחל. הצעות רציניות שבבסיסן ההכרה בעולם התורה יוכלו לזכות גם בשיתוף פעולה אמיתי עם ההנהגה החרדית. ליברמן יכול להוביל את המהלך הזה ולתרגם את הנכונות לפשרה לתוכנית שמוסיפה משרתים, מקלה על המילואימניקים ובונה שותפות ביטחונית ארוכת טווח.
אלי פלאי הוא מו״ל עיתון ״משפחה״, מייסד ויו״ר המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית ומייסד קרן פלאי
