הפרק האחרון בטרגדיה של הסטודנטית הגרמנייה שבאה לישראל ועברה שנים מסויטות, נחתם אחרי שהלכה לעולמה. בית הדין המיוחד למניעת הטרדה מינית באוניברסיטה העברית דחה את ערעורו של פרופ' קארים אלכסנדר אדיפרסיטו, שהורשע בעבירות של הטרדה מינית כלפי דוקטורנטית שאותה הנחה, יוהאנה קריסטינה שטיינמאייר, ובהן מעשים מגונים והתייחסויות מיניות חוזרות ונשנות. כך עלה מההחלטה שפורסמה היום (ד') האוניברסיטה, וחשפה סיפור קשה וטרגי - שכן המתלוננת מתה בטרם הושלם ההליך.
בעקבות דחיית הערעור נותרו על כנם הן ההרשעה והן העונש שנגזר על פרופ' אדיפרסיטו, גם הוא גרמני, בן 38, שמאז עזב את ישראל ולפי ויקיפדיה מכהן בתפקידים בכירים במוסדות אקדמיים בצרפת. בית הדין לערעורים אף קבע כי העונש הכספי שהוטל עליו – פיצוי בגובה שתי משכורות ברוטו – הוא "עונש מקל יחסית לחומרת המעשים והעבירות".
הערעור נדון בפני הרכב בראשות עו"ד טליה ששון, ולצדה פרופ' לילי אנגליסטר ועו"ד יואב הראבן. השניים הצטרפו לפסק דינה של ששון ללא הסתייגות. שטיינמאייר, שהייתה בת 21 בשנת 2018 כשהתקבלה ללימודי הדוקטורט אצל הפרופסור, הלכה לעולמה לאחר שמסרה את עדותה אך לפני שההליך הסתיים. בית הדין הדגיש כי אין בידיו מידע על קשר כלשהו בין מותה לבין הפרשה.
"יוהאנה הייתה אישה מלאת אור, מבריקה וסקרנית. אהבתה ודאגתה לחבריה הייתה בלתי נדלית, וחסרונה מורגש בכל יום שעובר", ביקשו חבריה למסור.
"התנגדתי בהתחלה, ובסופו של דבר נכנעתי"
שטיינמאייר הגישה בנובמבר 2023 תלונה לנציבה נגד הטרדה מינית באוניברסיטה, בגין המעשים שהתרחשו בין 2021 ל-2023. בית הדין המשמעתי קבע כי בין המרצה לדוקטורנטית התקיימו יחסי מרות ופערי כוחות ניכרים. בין היתר נקבע כי במהלך נסיעות משותפות לפריז התפתחה ביניהם קרבה פיזית וכי המערער ביקש להפוך את היחסים לרומנטיים – בקשה שהמתלוננת דחתה. המרצה עצמו אישר שהמתלוננת הייתה נתונה למרותו.
"במשך הרבה מאוד זמן זה היה הרבה יותר קרוב ממה שהיה צריך להיות אי פעם עבור סטודנט לדוקטורט ויועץ, בהחלט", מצוטטת בהחלטה בערעור שטיינמאייר כחלק מעדותה. "משהו שלא יזמתי בשום שלב. בסופו של דבר נתתי לזה לקרות. אבל בכל שלב של הסלמה, אני לא זו שהתחלתי את זה. ברוב השלבים הללו, לפחות, אם לא כולם, התנגדתי בהתחלה, בדרך כלל בצורה מפורשת. ובסופו של דבר נכנעתי לרבים מהם, במיוחד לאלה שיכולתי לתרץ כמשהו שהוא קצת הגיוני בין חברים קרובים.
"יכולתי לחיות עם הסיפור שהיינו חברים קרובים. לא יכולתי לחיות עם הסיפור שזה משהו רומנטי. אז עד אז, עד לנקודה שבה זה כבר לא היה מוצדק בתור חברים, בסופו של דבר נכנעתי לכל זה. בנקודה שבה זה חצה את הגבול הזה במפורש, שבו הוא חצה במפורש, בבקשה בעל פה, את הגב גבול הזה, אמרתי לא. זה הפך למריבות על גבי מריבות".
בערעור טען הפרופסור, בין היתר, לטעויות בקביעת העובדות, לתרגומים שגויים של התכתבויות ולכך שראיות ועדויות התומכות בגרסתו לא קיבלו משקל ראוי. בית הדין לערעורים דחה את הטענות וקבע כי הערכאה הראשונה ניתחה לעומק את העדויות והראיות וכי לא נגרם למערער עיוות דין. ביחס להתכתבויות נקבע כי "אין בפנינו ראיה בכתב שיש בה כדי לסתור באופן מהותי את עדות המתלוננת".
ששון דחתה גם את הניסיון להגיש בשלב הערעור תצהירים וראיות נוספים, וקבעה כי "הליך הערעור אינו הזדמנות חוזרת לשיפוץ מצבו הראייתי של המערער". היא ציינה כי מותה של יוהאנה שטיינמאייר אף מונע ממנה להשיב לטענות חדשות שיועלו בשלב זה.
בפסק הדין הודגש כי האחריות למערכת היחסים מוטלת על המרצה: "למערער, בהיותו הדמות החזקה, המנחה האקדמי והדמות המובילה במערכת היחסים הבלתי בריאה והמזיקה למתלוננת – אחריות מלאה בגינם". עוד קבעה ששון כי גם ללא המחלוקת בדבר כוונותיו הרומנטיות, המעשים עצמם הצדיקו את ההרשעה.
בסיכום מתחה ששון ביקורת גם על אופן ניהול הערעור וקבעה כי אדיפרסיטו העמיס על בית הדין "בקשות ודרישות רבות ונשנות", שחלקן נחזו בעיניה ל"הליכי סרק שתכליתם להקשות על בית הדין את מלאכתו". היא הותירה את פסק הדין על כנו.
את פסק הדין חתמה בהתייחסות לשטיינמאייר: "פרשה זאת הסבה למתלוננת צער עמוק", כתבה, והוסיפה כי היא מביעה צער על מותה בטרם עת: "יהי זכרה ברוך".
בינתיים, נראה שמהפרופסור המטריד לא נמנעה התקדמות בקריירה. לפי עמוד הוויקיפדיה שלו, אדיפרסיטו הוא חוקר מתמטיקה באוניברסיטת סורבון ובמרכז הלאומי הצרפתי למחקר מדעי (CNRS). לפני המקרה, בשנת 2015 הוענק לו הפרס האירופי לקומבינטוריקה על עבודתו בגיאומטריה בדידה, ובפרט על מחקריו במרחבי המימוש של פוליטופים.
דנה וקנין גנאל, יו"ר ארגון מו"ח (הסגל האקדמי הלא-בכיר באוניברסיטה העברית) שבו הייתה יוהאנה חברה כמתרגלת באוניברסיטה, מסר: "הארגון מצר על העונש המקל שנגזר על המנחה לדוקטורט קארים אדיפרסיטו שהטריד מינית את הדוקטורנטית שלו וחברת הארגון יוהנה קריסטינה שטינמאייר, זכרה לברכה, תוך ניצול המרות שלו כלפיה והתלות הכלכלית והמקצועית שלה בו. אנחנו מוסרים את תנחומינו למשפחתה וחבריה וקוראים לכל חברי הסגל בעברית לפנות אלינו במקרה כזה".
מהאוניברסיטה העברית נמסר בתגובה: "האוניברסיטה ובית הדין המשמעתי פעלו בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית ותקנון האוניברסיטה העברית. ההליך התקיים תוך מאמץ למנוע סבל מהמתלוננת ושמירה על זכויותיו של הנאשם להליך הוגן, וחרף ניסיונותיו של הנאשם לעכב הליכים.
"הנאשם עצמו אינו עובד ואינו קשור יותר לאוניברסיטה. בעקבות הפרשה הוקם צוות הבוחן מחדש האם ניתן לקצר ולייעל את הליכי המשמעת במקרים של תלונות חמורות. האוניברסיטה כואבת את פטירתה של הנפגעת, אשר זכתה לראות את פסק הדין בערכאה הראשונה שקיבלה את גרסתה במלואה. אנו מצרים על הפרסום שנעשה בניגוד מוחלט לבקשתה של הנפגעת ז"ל ומשפחתה לשמור על זהותה חסויה. מתוך כבוד לדרישה זו ומחויבותנו לטיפול רגיש בנושא, אנו נמנעים ממתן פרטים נוספים".




