שעה אחת של נסיעה ברכבת ממרכז ברלין לכיוון דרום־מזרח, מעט יותר מזה ברכב שכור, ואתן כמעט בגן עדן: שְפְּרֵהוַואלְד (Spreewald), יער השפרה, על שם נהר השפרה הזורם באזור ובהמשך חוצה גם את ברלין.
תבנית נוף ייחודית שנוצרה באזור לפני עשרות אלפי שנים פירקה כאן את אפיק הנהר לאינספור ערוצים נפרדים - שאורכם הכולל מגיע לכ־1,500 קילומטרים - וביניהם שטחים מיוערים, שדות חקלאיים והרבה יישובים - כפריים ברובם. אפשר להקביל את השפרהוואלד לוונציה, אבל במקום מתחם עירוני מצומצם בשטחו כמו בעיר האיטלקית היפהפייה, בשפרהוואלד מדובר באזור שרובו ירוק וטבעי, המשתרע על שטח של מאות קילומטרים רבועים. חלק ממנו אף הוכרז בשנת 1991 כשמורת מורשת עולמית של ארגון אונסקו.
ביקור באזור השפרהוואלד - השייך לברנדנבורג (Brandenburg), אחת מ־16 המדינות הפדרליות המרכיבות את גרמניה (פירוט בהמשך) - הוא ההפך הגמור מחופשה עירונית שמציעה ברלין הגדולה: כאמור, זהו אזור ירוק, כפרי, מלא במים וביערות, והאוכלוסייה בו מעטה.
רוב המבקרים מגיעים לאחת העיירות המרכזיות, למשל לובנאו (Lubbenau), שלפציג (Schlepzig) או לובן (Lubben), ומצטרפים לשיט בתעלות המים על גבי הסירות הייחודיות לאזור - המכונות "שפרהוואלדקאן" (Spreewaldkahn). הן ארוכות ושטוחות, והמשיט אותן משתמש במוט ארוך, בדומה למשיטי הגונדולות של ונציה. לאן שטים? בדרך כלל לכפר Lehde המוקף בתעלות מים, מתגוררים בו כ־130 תושבי קבע והוא מלא באטרקציות ובהן בתי עץ עתיקים, מסעדות המגישות תפריט מקומי־מסורתי וגם מוזיאון המציג בתים היסטוריים מרחבי גרמניה על תכולתם. הכפר תיירותי לחלוטין uמגיעים אליו מאות אלפי מבקרים מדי שנה ובכל זאת הוא מקסים, מסקרן ומעורר עניין. טיפ: הימנעו מלהגיע בימי שבת וראשון ובמועדי חופשות מקומיות, אז המקום עמוס וצפוף.
מה עוד עושים באזור השפרהוואלד?
לא חייבים להצטרף לשיט קבוצתי על הסירות המסורתיות, אפשר, למשל, לשכור קיאק לזוג או למשפחה קטנה ולחתור עצמאית בתעלות, בין הכפרים הקטנים, שטחי היער והשדות. אל תופתעו אם תחלוף לצידכם סירה מסורתית ועליה פרה או שתיים או אפילו טרקטור, שאותם משיטים התושבים המקומיים בין שטחי החקלאות; אפילו את הדואר ואת העיתון היומי מחלקים הדוורים כשהם שטים בסירה מבית לבית.
אפשר גם לשוטט במרכזי העיירות הקטנות, גם הן תיירותיות לחלוטין אבל יפהפיות, ואולי להצטייד שם בצנצנת של מוצר הדגל הקולינרי האזורי - מלפפונים כבושים בחומץ. הם מוצגים על גבי דוכנים כמו גם בכל מנה שתזמינו במסעדה כאן.
אם תרצו ללון בין התעלות והיערות, הרי שתמצאו לא מעט צימרים ואפילו פנסיונים קטנים, והלינה בהם, לצד התעלות, היא חוויה מעניינת. בימי חג וחופשה המחירים יקרים למדי, אבל שווה לחפור ברשת ולמצוא מקום במחיר סביר, ויש כאלה. לעתים תוכלו לקבל באתר האירוח גם קיאק שיעמוד לשירותכם לצורך חתירה עצמאית בתעלות המים בסביבה.
טיפ: בימי חגים ופסטיבלים, למשל בתקופה שלפני חג המולד, אזורים מסוימים בשפרהוואלד מקושטים ומוארים, והחוויה מרשימה בעיקר בשעות הערב. בימי אירועים שכאלה, כדאי להזמין מראש מקום בסירה כדי למקסם את החוויה, ולהגיע בתחבורה ציבורית מברלין. משפחות עם ילדים ייהנו כאן במיוחד.
עיר שהיא קיבוץ
כ-120 ק"מ, עניין של כשעה וחצי נסיעה מזרחה מברלין (ברכב שכור, ברכבת הנסיעה נמשכת זמן רב יותר) - ואתם בעיר אייזנהוטנשטאט (Eisenhüttenstadt), השוכנת על גדת נהר האודר (Oder), שבאזור זה מהווה גבול בין גרמניה לפולין.
בראשית שנות ה־50 של המאה ה־20, בשיאה של התקופה הקומוניסטית במזרח גרמניה, נבחרה אייזנהוטנשטאט - אז עיירה קטנה שבה התגוררו פועלי מכרות ומפעלי ברזל - להוות מודל לחזון של עיר סוציאליסטית, שתתוכנן ותיבנה על פי העקרונות שאותם רצה השלטון הקומוניסטי להנחיל לאזרחי המדינות שבהן שלט. לעיר נבחר אז השם סטאלינשטאט - על שמו של יוסף סטאלין - המנהיג הנערץ ברית המועצות והגוש הקומוניסטי דאז. מתכנן העיר העתידנית היה האדריכל הגרמני קורט ליכט (Kurt Walter Leucht), שעיצב בה מתחמי ענק של מבני מגורים אחידים למראה בקווי מתאר ישרים, ובכל אחד מהם דירות כמעט זהות. כל מתחם שכזה נבנה סביב מרכז מסחרי קטן ולצידו מוסדות חינוך, והעיר כולה קושטה באינספור יצירות אמנות, בעיקר פסלי רחוב, כדי לשדרג את המראה ועל הדרך גם לשפר ולייפות את המסר שרצו הקומוניסטים להעביר לעולם: תראו כמה כיף לחיות בדרך שלנו.
14 צפייה בגלריה
העיר אייזנהוטנשטאט. בתי מגורים אחידים למראה ואינספור יצירות אמנות ברחובות
(צילום: צביקה בורג)
מעבר לאחידות המראה החיצוני של העיר, הונחתו על התושבים גם אורחות חיים מוסדרים ונוקשים: יציאה לעבודה - בעיקר במפעל פלדה ענקי שהוקם בקרבת מקום - בשעה מוקדמת, וחזרה בשעת ערב. הילדים נשלחו למוסדות החינוך, ואחרי שעות הלימודים הועברו לבית ילדים, שם נותרו בהשגחה עד חזרת ההורים מהעבודה. אם כל זה מזכיר לוותיקים שבין הישראלים את חיי הקיבוץ אצלנו בשנות ה־40 וה־50, אין פלא: העקרונות הסוציאליסטיים היו דומים.
14 צפייה בגלריה
ברחובות אייזנהוטנשטאט. מכונית מדגם טראבנט, סמל התקופה הקומוניסטית של גרמניה המזרחית
(צילום: צביקה בורג)
מרתק לסייר בעיר עם הדרכה צמודה, שאפשר לתאם מראש באמצעות לשכת התיירות המקומית (כדאי כמובן לבחור בסיור באנגלית). צועדים ברחובות הדי שוממים מתנועה (הפרטת מפעלי הפלדה צמצמה את מספר העובדים בהם ומאות דירות בעיר ממתינות לשוכרים פוטנציאליים), מבקרים בבית ספר מקומי שנשמרו בו חלונות קולאז' צבעוניים המתארים את אורח החיים האוטופי ששרר לכאורה בעיר, ונכנסים גם לדירת מדורים אופיינית. מעניין היה לשמוע, שגם כאן היו אזרחים שווים ושווים יותר: בכירים ומקורבים זכו לקבל דירות משודרגות, גדולות בשטחן או הממוקמות בבניינים המעטים שהותקנו בהם מעליות.
14 צפייה בגלריה
אייזנהוטנשטאט. מתברר שגם בעיר הכי שוויונית לכאורה, היו תושבים שווים וכאלה שהיו שווים יותר
(צילום: צביקה בורג)
אחרי הסיור אפשר להמשיך לביקור בגשרים המעניינים שעל נהר האודר או לסעוד במסעדה שמגישה תפריט מקומי. למשל ב-Aktivist, הממוקמת, איך לא, ברחוב קרל מרקס. המסעדה נפתחה בשנת 1953 כבית האוכל המרכזי של העיר המתוכננת, הייתה למוקד החברתי של העיר עם אולם ריקודים ואירועים, וכיום נמצאת בבעלות פרטית. המבנה שוחזר, שופץ והוכרז כאתר היסטורי, ועיצוב הפנים מעניין (חפשו ברשת: Restaurant Aktivist).
מהפך אקולוגי
מעט דרומה מאזור השפרהוואלד הירוק פעלו עד סוף המאה ה־20 מכרות פחם ענקיים, שהופעלו בשיטת המכרה הפתוח: מכונות ענק גרפו שכבות אדמה שעוביין עשרות מטרים עד שהגיעו לשכבה עשירה בפחם, חפרו החוצה את הפחם היקר - שהיה חומר האנרגיה העיקרי בתעשיית החשמל והפלדה של גרמניה - ואחרי שאזל הפחם במכרה, נטשו את המקום ועברו לחפור בתא שטח אחר.
14 צפייה בגלריה
כרם הענבים על גדת אגם גרוסרשנר. דוגמה נהדרת לשיקום האקולוגי של האזור
(צילום: צביקה בורג)
הנזק הסביבתי העצום שנגרם משיטת המכרות הפתוחים הוביל לפרויקט שיקום אקולוגי, שמומש רק לאחר איחוד גרמניה, כשנמצאו תקציבי העתק הדרושים לביצוע: המכרות הוצפו במים ונהפכו לאגמים תכולים, שחוברו זה לזה בתעלות. מסביב ניטעו יערות, מגוון בעלי חיים ועופות שבו לפקוד את הסביבה, ועל החופים נבנו חופי רחצה ואתרי נופש. התוצאה היא Lusatian Lake District - פרויקט השיקום הגדול באירופה. מדובר בחמישה אגמים מלאכותיים (בעתיד יהיו עוד), המשתרעים על שטח כולל של כ־170 קמ"ר, דומה לשטח הכנרת שלנו, ברובם אפשר לשוט ואף לרחוץ במים, ועל גדותיו של אחד מהם - אגם גרוסרשנר (Grosraschener See) - אף נטוע כרם ענבים שממנו מפיקים יינות לבנים ואדומים טעימים למדי.
מעבר לאפשרויות הנופש - שיט, רכיבה על אופניים במסלולים סביב האגמים, מסעדות ומסלולי טיול - קיימות באזור אטרקציות נוספות השוות ביקור:
F60 Besucherbergwerk ליד העיירה Lichterfeld. מדובר במכונה הנחשבת לגדולה בעולם - 502 מטר אורכה, 204 מטר רוחבה, 80 מטר גובהה ומשקלה יותר מ־11,000 טון, והיא מכונה גם "מגדל אייפל השוכב", בגלל המראה שלה (אף שהיא ארוכה מהאייפל ב־182 מטר).
ה־F60 נבנתה בשנים 1991-1989 ופעלה רק במשך פחות משנה, עד סגירת מכרה הפחם בעקבות איחוד הגרמניות - מה שהפך את הפחם המזהם כמקור אנרגיה למיותר ולא רצוי.
14 צפייה בגלריה
ה-F60, "מגדל אייפל השוכב". אורך המכונה 502 מטר, משקלה כ-11,000 טון
(צילום: צביקה בורג)
מה עושים ב-F60? יוצאים עם מדריך לסיור על ולאורך המכונה, עד לקצה המרוחק של המתקן בגובה 80 מטר מעל פני האדמה, תוך שמיעת הסברים על המכרות, המכונות ותהליך העבודה. פרט מעניין: חצי מהצוות שהפעיל את המתקן היה נשים. הנוף מלמעלה מרשים: יערות ירוקים מסביב ופה ושם מבצבצים אגמים תכולים (בעונת החורף פתוח בימים רביעי-ראשון מ־11:00, בקיץ בכל יום מ־10:00).
מגדל "המסמר החלוד" (Rusty Nail), ממוקם ליד אגם Sedlitzer - מהגדולים שבין אגמי המכרות המלאכותיים. 162 מדרגות מובילות לראש המגדל, משם נשקפת תצפית על האגם, היערות המקיפים אותו והתעלה המחברת את האגם לאגם השכן.
14 צפייה בגלריה
מגדל "המסמר החלוד". 162 מדרגות מובילות לקומת הגג, משם נשקפת תצפית נוף מרהיבה
(צילום: צביקה בורג)
המראה מרשים וממחיש את גודלו של פרויקט השיקום, שאצלנו בישראל עשו משהו הדומה לו באזור מכתש רמון, באזור המכונה כיום "פארק צבעי רמון".
היכן טיילנו?
ברנדנבורג שבגרמניה היא המדינה הפדרלית המקיפה את ברלין ומשתרעת מזרחה, עד גבול פולין. שטחה קרוב ל־30,000 קמ"ר, בדומה לשטחה של ישראל כיום, אבל מתגוררים בה פחות משלושה מיליון תושבים (כשליש ממספר תושבי ישראל), מה שמבטיח שטחי נוף נרחבים הפנויים מאוכלוסייה (אתר התיירות הלאומי: brandenburg-tourism.com).
ברחבי ברנדנבורג כמעט 35,000 ק"מ של נהרות ותעלות מים, כ־3,000 אגמים והרבה טבע ירוק. עיר הבירה שלה היא פוטסדאם היפהפייה הסמוכה לברלין, שראויה לביקור נפרד.
כדאי לדעת, שברנדנבורג נכללה בשטח מדינת מזרח גרמניה הקומוניסטית עד לאיחוד הגרמניות, שהתרחש בשנת 1990. לפיכך, עדיין תמצאו בה מאפיינים לא מעטים ששורשיהם במדינה הקומוניסטית. למשל, מחירים נמוכים במקצת לעומת אזורי מערב גרמניה, אדריכלות אחידה ו"עצובה" משהו בערים, ופה ושם גם חנויות שהעיצוב שלהן "נתקע" בעבר.
בעיה מורכבת מעט יותר היא השפה האנגלית: בני הדור הוותיק, שגדלו במדינה הקומוניסטית, כמעט שאינם דוברי אנגלית. בעזרת אפליקציות התרגום של גוגל - התקשורת אתם אפשרית.
שנות השלטון הקומוניסטי הותירו עקבות גם בתרבות המקומית. למשל, בשמות התושבים: לא מעט גרמנים ילידי המזרח נושאים שמות "מערביים" ואפילו "הוליוודיים", כמו ננסי, סידני, מייק או ג'קלין. מתברר שבשנות הדיכוי ההן היו הורים שהעניקו לילדיהם שמות מתרבות המערב הנחשקת, אולי כחלק ממחאה שקטה נגד השלטון ואולי גם מתוך סברה, שאם יצליחו להבריח את ילדיהם למערב, הם יוכלו להסתדר שם טוב יותר בעזרת שמות שכאלה. לרבה האירוניה, השמות הללו מסגירים כיום את מוצאו של הגרמני שאתם פוגשים. ננסי ומייק, למשל, הם ילידי המזרח, יורגן או פטרה הם ילידי המערב.
היכן עוד לבקר באזור?
בעיר המחוז קוטבוס (Cottbus), שיש לה מרכז עתיק ויפה, עם כיכרות, חנויות, בתי קפה ומסעדות, וגם בית מרקחת עתיק שנשמר כפי שפעל החל מהמאה ה־16.
באותה תקופה מדובר היה במרכז לחלוקת צמחי מרפא ו"תרופות" שנרקחו במקום, ביֵדע עצמי. כיום מוצעים במקום כ־250 צמחי מרפא שונים (שאפשר כמובן לקנות), ואפשר גם לבקר בחלקה האחורי של החנות, שם שמור בית מרקחת אופייני מתקופת השלטון הקומוניסטי של מזרח גרמניה, עם תרופות ייחודיות ופריטים תקופתיים מסקרנים.
14 צפייה בגלריה
קוטבוס, הספרייה המעוצבת. כנסו פנימה כדי להתרשם מהעיצוב יוצא הדופן
(צילום: צביקה בורג)
עצרו גם להתרשם מהעיצוב של בניין הספרייה העירונית. זהו מבנה זכוכית עגלגל, מרשים ויוצא דופן, שמחביא בתוכו עיצוב צבעוני ו"משוגע" למדי, שהופך ישיבה בספרייה משמימה לחוויה מעוררת.
בארמון בראניץ (Branitz), הסמוך לעיר קוטבוס. הוא נבנה במאה ה־18 על ידי בן אצולה מקומי בשם הרמן בן למשפחת Puckler ששלטה באזור. המבנה המפואר עוצב בסגנון הבארוק ומוקף בפארק ענקי ששטחו כ־6,000 דונם, וכולו תוכנן וניטע על ידי בעל הארמון.
14 צפייה בגלריה
טירת בראניץ. כדאי להשקיע את הזמן בטיול בפארק הסובב אותה, ששטחו כ-6,000 דונם
(צילום: צביקה בורג)
הכניסה לארמון היא בתשלום, אבל מי שכבר ביקר בארמונות דומים באירופה יכול לוותר ולטייל רק בפארק היפהפה, שהכניסה אליו חינם. כדאי להתרשם מעצי הענק, חלקם בני 150 שנה ויותר, ומהשבילים המפותלים שתוכננו כך בכוונה, כדי ליצור הפתעות של נוף למבקרים (טל': +49-355-75150).
כדאי לדעת:
האוכל המקומי לא מלהיב. התפריט בברנדנבורג מתמקד סביב תפוחי אדמה, רטבים כבדים על בסיס שמנת ועשבי תיבול, בשרים בבישול אורך, ממרחים וכאמור - מלפפונים כבושים בחומץ. אם אתם מעוניינים לאכול משהו מוכר, בחרו מהתפריט במנת שניצל.
14 צפייה בגלריה
מלפפונים כבושים בחומץ ותפוחי אדמה. בברנדנבורג תמצאו אותם לצד כל מנה כמעט
(צילום: צביקה בורג)
הבירה המקומית לעומת זאת, נהדרת, וכדאי לחפש כזאת המיוצרת במבשלות מקומיות. למשל של Neuzelle Cloister Brewery - שפועלת מהמאה ה־16 בצמוד למנזר Neuzelle (שגם הוא שווה ביקור קצר, אם אתם בעניין של עיצוב כנסיות ומנזרים).
נחמד ללון באזור. אם רוצים להכיר את האזור לעומק, כדאי לבחור מקום לינה באזור ולוותר על המסע הלוך ושוב לברלין. בקוטבוס, למשל, תמצאו לא מעט בתי מלון, גם מקומיים וגם של רשתות כמו "רדיסון בלו", "הולידיי אין" ו"בסט ווסטרן". האחרון, Best Western Plus Parkhotel & Spa, ממוקם אמנם באזור מגורים שקט המרוחק ממרכז העיר, אבל מחזיק בציון 9 ב"בוקינג" וצמוד אליו אתר ספא ו-Wellness מושקע ושווה, עם מגוון סאונות וחמאם, ובריכה מקורה ומחוממת, שזוכה ברשתות לביקורות טובות מאוד. חדר לזוג ללילה, כולל גישה לספא, עולה (ב"בוקינג") 650-450 שקל.
- הכותב היה אורח לשכת התיירות של גרמניה, DZT (#visitgermany), ומדינת ברנדנבורג
