התוצאה הבולטת ביותר של הבחירות האחרונות היא ההכרה כי בישראל קיים ציבור ערבי ענק, שעד כה לא מימש את יכולותיו האלקטורליות, וברגע שהוא עושה זאת הוא הופך להיות גורם משמעותי שאי-אפשר שלא להתחשב בו. מצד שני, כאשר שומעים איך רבים ממנהיגיו מתקשים לגנות את מרצחי חמאס אחרי הטבח ביישובי העוטף לפני שלוש שנים ומתנגדים להגדרת חמאס כארגון טרור, ברור שאי-אפשר להסתמך עליהם בהרכבת ממשלה שתיאלץ להילחם באיומי חמאס, חיזבאללה או איראן. מה עושים במצב הסבוך הזה?
פרשת השבוע, "וירא", מציבה בפנינו אתגר דומה במקצת. לאברהם אבינו ולשרה אשתו נולד ילד משותף, יצחק, אחרי שנים רבות של עקרוּת. לאברהם עצמו היה ילד נוסף, בוגר יותר, ישמעאל, שאותו ילדה הגר, שפחת שרה. הילדים גדלים ביחד, כאשר פער הגילים ביניהם הוא 13 שנים. באחד הימים שרה שמה לב שמשהו לא טוב מתחולל בין הילדים: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק".
משמעות המילה "מצחק" לא ברורה עד הסוף. היא ודאי לא חיובית. ייתכן שמשמעותה עבירה בתחום המיני. אחרים פירשו שניסה ללמד אותו עבודה זרה, או ששרה ראתה את ישמעאל מנסה לפגוע פיזית ביצחק, עד כדי סכנת נפשות. כך או כך, היא דורשת מאברהם לגרש את ישמעאל מהבית. היא מבהירה: אי אפשר שהילד הזה יחלוק את אותו בית עם בני היקר והאהוב.
אברהם, בלשון המעטה, לא מתלהב מהרעיון, או בלשון הפסוק: "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ". א־לוהים מתערב בוויכוח ומכריע לטובת שרה. הילדים צריכים להיפרד. לישמעאל יש זכויות, ומגיע לו לחיות ולהתפתח, אבל לא ביחד עם יצחק. אברהם, בעל כורחו, נאלץ לציית. הוא מצייד את הגר ואת ישמעאל באוכל ובמים למסעם במדבר, והם יוצאים לדרך.
יו"ר רע"מ, מנסור עבאס
(צילום: AP Photo / Mahmoud Illean)
אלא שאז מתרחשת תפנית בעלילה. המים נגמרים, האוכל לא מספיק, והגר שמה את בנה תחת אחד השיחים, מתרחקת משם וממתינה למותו בלי שתראה את הטרגדיה במו עיניה. ככל הנראה היא חשה שלא תוכל לעמוד במראות הקשים הללו, כשבנה גווע מולה וזועק לעזרה.
או אז מתאר הפסוק כיצד היא בוכה, א־לוהים שומע את קול הנער, ומלאך אומר לה: "אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם". כלומר, אל תתייאשי, הרימי את ילדך, כי גם הוא יהפוך לעם גדול. המקרא מסיים את הסיפור בכך שאכן א־לוהים סייע לנער: הוא גדל, התפתח והפך ללוחם – "רֹבֶה קַשָּׁת".
מה עושים עם הסיפור הזה? מה הוא אומר לנו כיום? מצד אחד, יש בעיה במערכת היחסים בין ישמעאל ליצחק, שאותה כנראה אי אפשר לפתור, לפחות לא בקלות. עובדה היא כי א־לוהים מסכים עם שרה ומצווה להפריד בין הילדים. מצד שני, הוא מקשיב גם לקולו של הנער, של ישמעאל, באשר הוא שם, ומברך אותו להיות גוי גדול (עם גדול). אולי זו תמצית העניין: לישמעאל יש הזכות לגדול ולצמוח, וא־לוהים מקשיב גם לקולו. מצד שני, זה לא אומר בהכרח שאפשר לעבוד איתו ביחד.
הצהרה של יוסף ג'בארין מהרשימה המשותפת לאחר הבחירות
(צילום: ירון ברנר)
מאות אלפי ערבים הצביעו השבוע, וקולותיהם נשמעים היטב ומהדהדים בכל בית בישראל. אי אפשר להתעלם מהם. כל עוד מדינת ישראל היא דמוקרטיה, היא חייבת להקשיב גם לקולות הללו. מצד שני, אי אפשר להתעלם מהקושי לגדול ביחד ולנהל את המדינה בשותפות כאשר צד אחד, לפחות בחלקו, שותף לדעות של גדולי שונאינו.
הסיפור הזה יחייב את יצחק להבין את ההבדלים הבסיסיים בינו ובין ישמעאל אחיו בכל תחומי האתיקה והמוסר שעליהם יגדל בבית הוריו. לצד זאת, עליו לדעת כי גם לאחיו, שלא בהכרח הולך תמיד בדרכו של אברהם, יש קול, וא־לוהים מקשיב גם לו.
שמענו השבוע את הקול של צאצאי ישמעאל מהדהד בעולם, ואנחנו נקראים להעצים את המשותף לנו כאומה כדי שנוכל לשמוע את הקול אך לא להתכופף בפניו, ולעמוד יחד באתגרים הניצבים לפנינו.
