כ-90% מהיהודים בישראל מעידים שבמקרה של אובדן קרוב משפחה מדרגה ראשונה, הם מתכוונים לשבת שבעה – כך עולה מסקר מקיף שנערך במסגרת "מדד צֹהר ליהדות ולמסורת" של ערוץ "משב" ובשיתוף ynet יהדות. הנתון הזה מצביע על כך שמנהג השבעה הוא אחד מהמנהגים היהודיים הנפוצים ביותר בישראל, ושיעור היהודים הדבקים בו קרוב לשיעור היהודים החוגגים את פסח או חנוכה.
מבין המשיבים שלא חוו אובדן של קרוב משפחה מדרגה ראשונה, 85% מהנשאלים דיווחו שבכוונתם לשבת שבעה באופן מלא במקרה כזה, ועוד חמישה אחוזים דיווחו שבמקרה כזה הם יֵשבו חלק מימי השבעה. מבין המשיבים שחוו אובדן של קרוב מדרגה ראשונה, 82% דיווחו שישבו שבעה מלאה ו-9% השיבו שישבו חלק מהימים; רק 9% ענו שלא ישבו כלל.
כמעט שלושה מכל ארבעה חילונים (74%) אמרו שיֵשבו שבעה מלאה על קרוב מדרגה ראשונה, ובקרב החילונים שחוו אובדן כזה, 75% ישבו בפועל שבעה מלאה. הסקר נערך בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת (18+) בישראל המשתמשת באינטרנט, בסוף אוגוסט 2026, בהשתתפות 1,330 אנשים. טעות הדגימה המרבית: ±2.7% ברמת ביטחון של 95%.
במסגרת השבעה, קרובי הנפטר או הנפטרת מדרגה ראשונה יושבים בבית האבלים ומקבלים מנחמים. במשך שבעת ימי האבל, חברים ובני המשפחה המורחבת באים לבקרם, במטרה לנחם אותם ולהקל על סבלם. מנהגים דומים קיימים בדתות ובתרבויות אחרות, למשל בעולם המוסלמי, שם נהוג לקיים שלושה ימי אבל שבהם מנחמים באים לסוכת האבלים.
למי חשובה הלוויה יהודית מסורתית?
מעבר לשבעה, הסקר בדק גם את שכיחותם של מנהגי אבלות אחרים בקרב היהודים בישראל. 86% מהמשיבים נוהגים לעלות לקבר בתום השבעה, בתום השלושים או בשניהם, לאחר אובדן קרוב משפחה (81% מהחילונים); 70% נוהגים להדליק נר נשמה בימי הזיכרון השנתיים (58% מהחילונים). מנהגים אחרים נפוצים הרבה פחות: 49% נוהגים לשבת על כיסאות נמוכים או על הרצפה בזמן השבעה; 47% אומרים קדיש בימי השבעה; 46% נמנעים מגילוח או תספורת בשבעת ימי האבל הראשונים ו-43% נמנעים מגילוח או תספורת בחודש הראשון. רק 38% נמנעים מרחיצה או מקלחת בימי השבעה.
71% מהציבור היהודי מייחסים חשיבות לכך שטקס ההלוויה והקבורה של בני משפחתם ייערך לפי המסורת היהודית (בעיני 55% זה "חשוב מאוד"), לעומת 12% שלדעתם זה לא כל כך חשוב ו-17% שכלל לא. עם זאת, בעיני המשיבים החילונים, רק 24% ענו שזה "חשוב מאוד" בעיניהם, לעומת 31% שהשיבו שזה לא חשוב להם כלל.
בסוגיית כיסוי הראש בהלוויה, 75% מכסים את ראשיהם בצורה כלשהי: 25% חובשים כיפה או כיסוי ראש כל השנה, 36% חובשים לכבוד המקום בלי שיבקשו מהם, ו-14% חובשים אם מבקשים. 5% מעדיפים שלא לחבוש כיסוי ראש גם אם מבקשים ו-19% אינם חובשים אף פעם.
כשליש מכלל המשיבים (34%) זוכר את נוסח הקדיש בעל-פה, 23% יודעים לקרוא ולהבין את כולו, 27% מבינים את עיקרי הדברים, 8% קוראים בלי להבין ו-9% אינם מכירים את הנוסח כלל.
הקבורה הרוויה עדיין לא פופולרית. הר המנוחות בירושלים
(צילום: אסף קמר)
המשיבים התבקשו לסמן, לגבי חמישה מנהגים, אם הם בעיניהם בעיקר מנהג דתי, בעיקר מנהג ישראלי-משפחתי, או שני הדברים במידה שווה. הקדיש מסומן כמנהג דתי באופן כמעט גורף (77%), ואילו ניחום אבלים הוא בעיני רוב הציבור מנהג ישראלי-משפחתי לא פחות מדתי: 30% רואים בו בעיקר מנהג ישראלי-משפחתי, 20% רואים בו בעיקר מנהג דתי ובעיני 50% הוא שני הדברים במידה שווה. 46% רואים בשבעה מנהג דתי ומנהג ישראלי-משפחתי במידה שווה, 44% רואים בה בעיקר מנהג דתי ו-10% רואים בה בעיקר מנהג ישראלי-משפחתי.
בשאלת הקבורה, נמצא פער בין ההעדפות של משיבים לגבי קרוביהם ובין העדפותיהם לגבי עצמם. 46% אומרים שחשוב להם שקרוביהם ייטמנו בקבורה באדמה, אבל רק 38% אומרים זאת על קבורתם שלהם. 22% נוספים מעדיפים לקרוביהם קבורה באדמה, אך הדבר לא קריטי בעיניהם (בעוד 19% ענו את התשובה הזאת לגבי עצמם).
7% מעדיפים שלא תהיה קבורה כלל, בנוגע לקרוביהם, בעוד 13% מעדיפים שלא תהיה קבורה כלל לגבי עצמם. רק שני אחוזים מהמשיבים מעדיפים קבורה רוויה בכוכים או במבנה, החסכונית יותר במקום, בין לגבי קרוביהם ובין לגבי עצמם. עם זאת, ל-24% לא משנה סוג הקבורה של קרוביהם, ול-29% לא משנה סוג הקבורה שבו ייקברו בעצמם.
