אדם עם מחלת נפש קשה מת שנים רבות לפני כולם. גבר מת בממוצע כ-12 שנה מוקדם יותר מהאוכלוסייה הכללית, אישה כ-10 שנים. וההפתעה הגדולה מסתתרת דווקא בסיבה: לא ההתאבדות היא שקוטלת את מרביתם, אלא מחלות גוף שכיחות ובנות טיפול, בעיקר מחלות לב וסרטן, שמתגלות מאוחר מדי או שאינן מטופלות כמו שצריך. כך עולה ממחקר אוסטרלי רחב היקף שפורסם בכתב העת The Lancet Regional Health - Western Pacific, ועקב אחרי 255,448 מטופלים לאורך 14 שנה.
גלריה
חולי סכיזופרניה ופסיכוזות חיים בממוצע 14 שנה פחות מאנשים בריאים. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
רוב האנשים אפילו לא יודעים שהפער הזה בתוחלת החיים קיים, והוא אחד הגדולים והפחות מדוברים ברפואה. המחקר החדש, בהובלת ד"ר מייק טרוט מאוניברסיטת קווינסלנד, בחן רישומי אשפוז ופטירה של רבע מיליון מטופלים במדינת קווינסלנד שבאוסטרליה, והוא הראשון מסוגו ביבשת מזה כשני עשורים. לפיו, הפער היום עומד על כ-12 שנים בגברים וכ-10 בנשים.
מה שבאמת הורג
כשמדברים על מוות בקרב אנשים עם מחלת נפש, המחשבה הראשונה קופצת בדרך כלל להתאבדות. המחקר מראה שזו לא התמונה המלאה. כשבדקו כמה אנשים מתו מעבר למצופה באוכלוסייה הכללית, התברר שמחלות הגוף הן שמכריעות: התמותה העודפת ממחלות גופניות הייתה גבוהה פי 2.7 בגברים ופי 5.3 בנשים מזו של התאבדות. הסרטן היה סיבת המוות השכיחה ביותר בשני המינים, ומחלות הלב היו הגורם המוביל לתמותה העודפת בנשים. ההתאבדות אמנם נותרה גורם כבד משקל, ובגברים אף הגורם הבודד הגדול ביותר, אבל בחשבון הכולל דווקא מחלות שגרתיות, שאותן יודעים לאבחן ולטפל בהן אצל כל אדם אחר, גובות את רוב הקורבנות.
ד"ר צבי פישל: הגנים של מחלות אלו אינם צופנים קיצור תוחלת חיים, והתוצאה נובעת מהזנחה של בריאותם הכללית של המטופלים
זו אינה גזירת גורל, והמחקר מצביע על כמה גורמים שנשזרים זה בזה. חלקם קשורים למחלה ולתרופות: תרופות אנטי-פסיכוטיות עלולות לגרום לעלייה במשקל, להפרעה בשומני הדם ולפגיעה בוויסות הסוכר, וכל אלה מעלים את הסיכון למחלות לב ולסוכרת. חלקם קשורים למערכת הבריאות עצמה: אנשים עם מחלת נפש מקבלים פחות תרופות להגנה על הלב, מגיעים פחות לבדיקות לגילוי מוקדם של סרטן, ולא אחת גם אינם מטופלים לפי ההנחיות המקובלות. כלומר, גם כשהמחלה הגופנית כבר כאן, היא מתגלה ומטופלת פחות טוב. "מתן עדיפות לבריאות הגופנית של המטופלים האלה, לצד בריאות הנפש, עשוי להיות חיוני לצמצום הפער", אמר טרוט.
ד"ר צבי פישלצילום: טל שחרתמונה דומה עולה גם מישראל. ד"ר צבי פישל, יו"ר המועצה הלאומית לבריאות הנפש, אומר כי המחקר מבסס ממצא שהיה ידוע שנים רבות - שתוחלת החיים של חולים עם הפרעות פסיכיאטריות קשות קצרה ב-10 עד 15 שנים משאר האוכלוסייה. לדבריו, "הגנים של מחלות אלו אינם צופנים קיצור תוחלת חיים, והתוצאה נובעת מהזנחה של בריאותם הכללית של המטופלים". הוא מונה שלושה מקורות להזנחה הזו: חוסר הקפדה על אורח חיים בריא, התעלמות של המטופלים עצמם מההמלצות הרפואיות למחלותיהם הכלליות, והתייחסות לא קפדנית דיה של מערכת הבריאות בכללותה.
"ניתן וצריך לשנות את היחס למצב הגופני של החולים הפסיכיאטריים כדי לאפשר להם איכות חיים תקינה ומשך חיים רגיל", מסכם ד"ר פישל. לדבריו, ועדה מיוחדת של המועצה בראשות פרופ' אמיר קריבוי כבר גיבשה המלצות מערכתיות להתמודדות עם הממצא.
החדשות הטובות, והחריג המדאיג
יש גם בשורה מעודדת. לאורך 14 שנות המחקר הפער הלך והצטמצם, מ-16.7 ל-12.1 שנים בגברים ומ-13.4 ל-9.4 שנים בנשים, כנראה בזכות שיפור בטיפול הרפואי ובמעקב. אלא שקבוצה אחת כמעט לא נהנתה מהשיפור, והיא דווקא הקשה מכולן: חולי סכיזופרניה ופסיכוזות. אצלם הפער, כ-14 שנים, נותר כמעט ללא שינוי לאורך כל התקופה.
חלק לא מבוטל ממתמודדי הנפש מתעלמים מהמלצות רפואיות ואינם מקפידים על אורח חיים בריא. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
"שיעור התמותה בקרב חולי פסיכוזה כמו סכיזופרניה נותר במקום, וזה מדאיג, כי זה מלמד שדווקא החולים הקשים ביותר אינם נהנים מהטיפול המשתפר", אמר טרוט. כדאי לדייק במונח: "מחלת נפש קשה" הוא כינוי מקצר. המחקר כלל שבע קבוצות אבחון, ובהן גם דיכאון, חרדה והפרעות שימוש בחומרים, והממצא על היעדר השיפור נוגע ספציפית לסכיזופרניה ולפסיכוזות.
כמה הסתייגויות: מדובר במחקר תצפיתי, ולכן הוא חושף מגמות וקשרים אך אינו מוכיח מה גרם למה. הנתונים מבוססים על מטופלים שאושפזו, כלומר על המקרים הקשים יותר, וייתכן שאינם משקפים את מי שמטופל בקהילה בלבד. והם אוסטרליים, כך שהתמונה בישראל דורשת התייחסות לנתונים מקומיים. ובכל זאת, השורה התחתונה חוצה גבולות: לאדם עם מחלת נפש קשה מגיע אותו טיפול גופני שמקבל כל אחד אחר, ופער של 12 שנים הוא קודם כול סיפור על גוף שמוזנח, לא רק על נפש שחולה.
