אני תמיד אומר שבחיים אין ניצחונות גדולים, רק ניצחונות קטנטנים. אחד מאותם ניצחונות קטנים הוא לא לחזור הביתה בלי עשר פיתות, לפחות. עכשיו, אני לא מדבר על לקנות עשר פיתות בסופרמרקט הקרוב. אני מדבר על ללכת למאפייה מובחרת במיוחד, ולקנות שם את הפיתות שלך.
סאלוף זעתר ממאפיית ג'רפי
(צילום: קובי רובין)
על מאפיית ג'רפי ברחובות שמעתי מהחבר הכי טוב שלי לפני כמה שנים. הוא בכלל גר בראשון לציון, וגם הוא לפעמים לא חוזר הביתה בלי עשר פיתות מהמאפייה המדוברת. מספיק שהוא עובר ליד מאפיית ג'רפי, והפיתות כבר נצמדות אליו ולא מרפות. אכן כן, מדובר על פיתות עבודת יד, מהטעימות בארץ, והן ממוקמות בתוך מאפיית תימנית אסלית, מהמעולות בישראל.
בתוך תחנת דלק רגילה למראה, עוד לפני המשאבות, מסתתרת לה בקטנה, כמו מתעלמת מעצמה, מאפיית ג'רפי, שהיא באמת ליודעי בצק בלבד. מי שלא מכיר, לא מגיע. עד כדי כך היא לא בולטת.
אז אחרי ההמלצה החמה הגעתי ככה, על הדרך, לאסוף הביתה עשר פיתות, לפחות. עכשיו, אני בכלל לא גר ברחובות, אבל בתוך תל אביב אין פיתות עבודת יד כאלו טובות. האמת היא שהגעתי הביתה רק עם תשע פיתות, כי לא עמדתי בפיתוי והייתי חייב לנשנש אחת על הדרך.
רחובות היא בירת עמק הג'חנון הישראלי. תגיעו ביום שבת על הבוקר לאזור רחובות, ותבינו על מה מדובר. כל הכבישים מסביב לעיר מלאים בדוכני ג'חנון. מאפיית ג'רפי סגורה בשבת, ויש שם מקרר של מאפים קפואים שמחכה לך כבר בכניסה. כל המאפייה מוקדשת לבצקים, כמובן. יש פעמון בכניסה למאפייה. אתה מצלצל בפעמון ומגיע אחד קדימה ונותן לך את מבוקשך.
עוד אוכל רחוב:
אז לקחתי 10 פיתות ושמתי לב פתאום שבצדו הימני של הדלפק מונחים להם שני מאפים, בהם סאלוף זעתר - פיתה ענקית שאופים בתנור בקטע שונה מפיתה רגילה. לא התאפקתי ולקחתי לעצמי פעמיים סאלוף, אחד זעתר והשני שום, שהוא קצת יותר קטן בגודל, אבל עדיין סאלוף.
סאלוף הזעתר התגלה בתור השוס הגדול. זה נכון שטיפה יותר מלח היה מרים את הזעתר לכדי מעדן אמיתי, אבל דווקא הטעם הפשוט של הסאלוף עם המעט טעם והמון ארומה של הזעתר, הגיע לדיוק מרשים. צריך פשוט לקפל את הסאלוף לשניים ולבלוס בהנאה רבה. אגב, לא לשכוח להישען קדימה חזק, למה זה מטפטף שמן בקלילות לכל כיוון.
סאלוף הזעתר של מאפיית ג'רפי עונה על כל הדרישות, והוא בטח יותר משביע מלהסתפק רק בפיתה ריקה על הדרך כמו שמן מקצועי.
