בעוד מבצעי החילוץ והשיקום נמשכים בנפאל בעקבות השיטפונות הקטלניים שפקדו את המדינה ב-26 באוגוסט, נחשף במחקר מבוסס צילומים לווייניים כי אגמים קרחוניים לא רק מתרחבים בגודלם, אלא גם מתרבים במספרם בהרי ההימלאיה – תוצאה ישירה של הפשרת הקרחונים ושינויי האקלים שגרמו לכך. המגמה מעוררת חשש כי בעתיד יפקדו את האזור שיטפונות הרסניים נוספים, ואולי אף גרועים יותר מהאירוע לפני כחודש שגבה את חייהם של יותר מ-1,400 בני אדם.
במחקר שפורסם בכתב העת Open Geosciences נעשה שימוש בתצפיות מהחלל של לווייני לאנדסאט (Landsat) וסנטינל-2 (Sentinel-2), שבאמצעותן מיפו החוקרים את השינויים שחלו ב־74 אגמים קרחוניים באגן אלאקנאנדה (Alaknanda) שבהרי ההימלאיה המערביים של הודו בין השנים 1994 ל־2023. הממצאים ממחישים באיזו מהירות משתנה הנוף: קרחונים מפשירים יוצרים ומזינים אגמים בגובה רב, אשר בתנאים מסוימים עלולים לשחרר לפתע כמויות עצומות של מים במורד הזרם.
השטח הכולל של 24 אגמים קרחוניים – שגודלם עולה על 0.01 קילומטרים רבועים (סף תחתון ששימש במתודולוגיה כדי להחריג מקווי מים עונתיים קטנים) – גדל מ-0.97 קילומטרים רבועים בשנת 1994 ל-1.62 קילומטרים רבועים בשנת 2023. מדובר בגידול של 67% בתוך כשלושה עשורים בלבד.
אגם קרחוני בנפאל
(צילום: Slepitssskaya/Shutterstock)
אזור מיושב בנפאל, למרגלות הרי ההימלאיה
(צילום: Nicolas Economou/NurPhoto/Reuters)
אבל לא מדובר רק בהתרחבות של אגמים קיימים. במחקר זוהו 57 אגמים קרחוניים חדשים שנוצרו במהלך תקופת המחקר, ובכך הגיע מספר האגמים הכולל באגן ל־131. מתוך האגמים החדשים, 18 היו גדולים מ־0.01 קילומטרים רבועים.
חלק מהאגמים גדלו בקצב מהיר במיוחד. שטחו של אגם וסונדהארה (Vasundhara) גדל ב־261% בין 1994 ל־2023, ואילו שטחו של אגם בלבאלה (Balbala) התרחב ב־119%. אגמים אלה, כמו נוספים שנכללו במחקר, מצריכים ניטור מתמשך ובחינה מעמיקה יותר, משום ששינויים בגודלם וביציבותם עלולים להשפיע על האזורים הנמצאים במורד הזרם.
ההרס המוחלט בנפאל כתוצאה מהשיטפון
(צילום: Rajesh Kumar Singh/AP)
התמוטטות קרחון בהרי ההימלאיה שנטען שהוביל לשיטפון בנפאל וטיבט
שיטפונות הנגרמים מהתפרצות פתאומית של אגמים קרחוניים מתרחשים כאשר מים שנאגרו מאחורי מחסום של קרח, סלעים או משקעים משתחררים בפתאומיות (Glacial Lake Outburst Flood). המים, יחד עם בוץ, עלולים לזרום בעוצמה הרסנית ולהמיט אסון על אזורים מיושבים. האסון האחרון בנפאל לא היה כשלעצמו שיטפון קרחוני טיפוסי מסוג זה, אך הוא ממחיש את ההשלכות יוצאות הדופן שיכולות להיות לאירועי הצפה פתאומיים באזורים הרריים גבוהים על קהילות ועל תשתיות. לפי ממשלת נפאל, השיטפונות באוגוסט גרמו נזק נרחב לבתים, כבישים, גשרים ומתקני אנרגיה הידרואלקטרית.
"השיטפונות האחרונים הם תזכורת לחשיבותו של ניטור רציף של סביבות הרריות גבוהות, שבהן סכנות שונות – ובהן גשמים קיצוניים, התרחבות אגמים קרחוניים, אי-יציבות של מדרונות ופעילות סייסמית – עלולות להתרחש במקביל, ואף להגביר זו את השפעתה של זו במורד הזרם", אמרה מחברת המחקר, ד"ר איושי פאנדיי, מאוניברסיטת קארל בפראג. "נתונים מבוססי צילומי לוויין הם בעלי ערך עצום לסריקה של אזור גדול וקשה לגישה. הם מאפשרים זיהוי של אגמים חדשים שנוצרו, מדידת שינויים בשטח האגמים, זיהוי אגמים שמתרחבים במהירות וסימון של אלה הדורשים בדיקה מעמיקה יותר".
עם זאת, מדידות בשטח חיוניות לקביעת עומק האגמים ונפח המים שבהם, כמו גם להערכת יציבות המדרונות, הבנת נתיבי הניקוז ובחינה מעמיקה של יחסי הגומלין בין הקרחונים לאגמים – כל זאת על מנת לשפר את המודלים לחיזוי שיטפונות. "עבודה כזו דורשת תמיכה לוגיסטית וכלכלית משמעותית, ובהן שיתוף פעולה מדעי חוצה-גבולות. הסיבה לכך היא שהסכנות הקשורות לאגמים קרחוניים ולשיטפונות אינן עוצרות בגבולות מדיניים, ולכן יש להתמודד איתן כבעיה אזורית משותפת", סיכמה ד"ר פאנדיי.
