בינואר 2021 מרבית התנועה הפיזית בעולם הוגבלה בשל מגפת הקורונה, אבל החיים ברשתות זרמו כרגיל. בדרום אפריקה, למשל, זמרת בת 19 העלתה קליפ לשיר בשם Getting Lateֿ, והוא צבר תוך זמן קצר מאוד עשרות אלפי צפיות גם מחוץ למדינה. בין אלו שנחשפו לשיר הייתה גם סילביה רואן, המנכ"לית של חברת התקליטים Epic (מבית סוני) ואחת הנשים החזקות בתעשיית המוזיקה האמריקנית. כיוון שבלי חושים חדים היא לא הייתה מגיעה לאן שהגיעה, היא הבינה שהזמרת הזאת לא תישאר אלמונית עוד הרבה זמן.
אכן, תוך כמה ימים בערך נפתח מאבק בין חברות התקליטים הגדולות ביותר על הזכות להפוך את טיילה לורה סיטל, כיום פשוט "טיילה" בפי כל, לכוכבת הפופ הגדולה ביותר שהגיעה מיבשת אפריקה. כל הנתונים היו שם: הקול, הכריזמה, היופי, והפוטנציאל לחבר את כל העולם לתרבות מוזיקלית עשירה שעדיין לא נטחנה עד דק. אם בעשור השני של המילניום עוד נזקקו לשירותה של שאקירה הקולומביאנית כדי לקדם את המונדיאל בדרום אפריקה (למורת רוחם של רבים ורבות ביבשת), בעשור השלישי לא יהיה בזה שום צורך.
טיילה עוד תגיע למונדיאל, אבל לפני כן היא הייתה צריכה לבחור מי יוביל אותה לשם. בימים כתיקונם, בכירי הלייבלים היו פשוט עולים על מטוס מצוידים בארנק שמן והבטחות מפוצצות, אבל המגפה לא אפשרה זאת. ואז הבריק במוחה של רואן רעיון אחר: היא רכשה שטח פרסום על גבי שלטי חוצות בבירה יוהנסבורג, שעליהם נמרחו פניה ושמה של טיילה לצד משפט אחד: "באהבה, סילביה רואן מ-Epic". "רצינו משהו אותנטי, כן ואישי, במיוחד כשאנחנו במרחק של 10,000 פלוס", סיפרה רואן ל"בילבורד", "זה מה שסגר את העסקה".
ובכן, לא הזיק שהמנהלים של טיילה בדרום-אפריקה היו מחוברים לא רע לרואן והנהלת Epic, אבל זה לא מה שחשוב כאן: הסיפור הוא עד כמה הפוטנציאל של טיילה היה נהיר כמעט מהשנייה הראשונה, עד כדי שאחת החברות החזקות בעולם תשקיע לא מעט כסף במחווה כל כך אגרסיבית. וכעבור חמש שנים בלבד, שבהן טיילה כבר הספיקה לזכות בשני פרסי גראמי, להכניס שיר לטופ-10 האמריקני ואפילו לשיר על במת המונדיאל, אפשר להכריז בשקט: ההישג הגיע במחיר מבצע.
בדרך להיות ריהאנה הבאה?
הסיפור של טיילה, שבימים אלו חוגגת את אלבומה השני, A*Pop, מתחיל לפני 24 שנים בעיר קטנה שנמצאת במרחק לא רב מהבירה. היא נולדה להורים קשוחים למדי, שלדבריה לא נתנו לה לישון אצל חברות ואפילו לא ממש לבקר אותן. היא הילדה שלישית מתוך ארבעה (שתי בנות ובן) והם נאלצו להסתפק זה בזה וגם במוזיקה ובשירה שנשמעה בבית בלי הפסקה. "השכנים שלנו בוודאות שנאו אותנו", היא סיפרה למגזין "וראייטי", "תמיד היינו שרים וצוחקים מכל הלב".
החלום התגשם. טיילה בהופעה בקואצ'לה 2025
(צילום: Arturo Holmes/Getty Images for Coachella)
כשהחלה להתגבר, טיילה הבינה שאצלה השירה והפרפורמנס הם לא רק אמצעי להעביר את הזמן בבית קפדני. בהיותה ילידת דור האינטרנט, היו לה גם אמצעים מידיים לבחון מה היא שווה: סרטונים ביוטיוב, למשל. אחדים מהם משכו את תשומת ליבו של מייסד לייבל דרום-אפריקאי, שזימן אותה להקלטות. טיילה השיגה את הסכמת הוריה ואפשרו לה שנה להשתעשע בהגשמת החלום, בין סיום התיכון לתחילת הלימודים באוניברסיטה.
החוזה נחתם ב-2018 והמטרה הייתה להתחיל לגבש את האישיות המוזיקלית של טיילה: כוכבת פופ עם פוטנציאל גלובלי, אבל כזאת שמחוברת למוזיקה דרום-אפריקנית ובעיקר לסגנון המכונה אמפיאנו (Ampiano), שמשלב אלמנטים של סול ואר אנ' בי עם מקצבים של האוס המבוססים על פסנתר ("אמפיאנו" פירושו "פסנתרים" בשפת הזולו) ומכונת תופים. גוון הקול שלה, כמו גם המראה, לא השאירו מקום לספק: עם השירים הנכונים, השתפשפות מקצועית והרבה מאוד מזל, טיילה יכולה להיות ריהאנה הבאה.
כעבור חמש שנים, החלום עמד להתגשם: אחרי מספר סינגלים שעוררו תשומת לב אבל לא התפוצצו (ובחירה מפוקפקת לחמם את כריס בראון), טיילה הוציא ביולי 2023 את Water: שיר אפרוביט ממכר שהפך לאחד מהלהיטים הגדולים של אותו קיץ (ובעצם של אותה שנה). פחות או יותר בין לילה הפכה טיילה מחומר גלם לדבר האמיתי, והבמות שעליהן הופיעה הכפילו ואף שילשו את גודלן. ב-6 באוקטובר, יום לפני שהשפיות הסתלקה סופית מאזורינו, יצא הקליפ שמסמר את ההצלחה גם בגרסת הווידאו ובפברואר 2024 הגיע גם הגראמי לביצוע הטוב ביותר של מוזיקה אפריקנית. וכל זה בלי שיש בחוץ אלבום, שייצא חודש לאחר מכן.
היא החבילה השלמה
"טיילה", אלבום הבכורה, הציג לראווה את המודל של כוכבת פופ עכשווית: יכולה להישמע בכל נקודה על הפלנטה מבלי להצניע את השורשים; קול חזק שיודע להחזיק המנון רחבה וגם בלדה מנחמת, לצד חבילה שלמה מבחינת המראה והכריזמה. Water, שהגיע בשיאו למקום ה-7 בבילבורד, הוכיח שהברזל חם, והשאלה היא איך מכים בו כמה שיותר. ופה דברים קצת התחילו להתבחבש.
ראשית, תשומת הלב הגוברת פגשה אישה צעירה מאוד בתקופה שבה כל מילה לא מדויקת הופכת ל"סערה". טיילה הרוויחה את שלה כשנשאלה על ידי הראפר שרלמיין דה גוד על מוצאה האתני ומדוע היא מגדירה את עצמה "צבעונית" (להבדיל מ"שחורה"). טיילה הנבוכה סירבה להשיב ונוצר בלגן, כאילו היא מדחיקה את צבע עורה, מבלי להבין את ההקשר (בכל זאת, מדובר אינטרנט) הדרום-אפריקני ומדוע המונח "צבעונית" נושא שם קונוטציה שונה מאשר בהרצות הברית: "אף פעם לא הכחשתי את הזהות השחורה שלי, אני לא יודעת מאיפה זה בא. אני ערבוב של שחורה/זולו, אירית, מאוריטנית/אינדיאנית וצבעונית. בדרום אפריקה יסווגו אותי בתור אישה צבעונית ובמקומות אחרים בתור אישה שחורה. גזע מסווג אחרת בחלקים שונים של העולם". זמן קצר אחר כך היא גם תסגור חשבון עם התקשורת באמצעות השיר Mr. Media, מעין גרסת דאנסהול ל"עיתונאי קטן שלי" של אריק איינשטיין ז"ל (או כל שיר אחר שנכתב נגד הנטייה העיתונאית לחפש סנסציות).
יש גם פרסים. טיילה בטקס פרסי הגראמי 2026
(צילום: Amy Sussman/Getty Images)
אלא שמעבר לדיון שהתעורר, עלתה שאלה יותר בוערת: מתי טיילה תספק עוד להיט בסדר הגודל של Water, והאם שלל עיסוקיה שהתווספו מאז ההצלחה – אירועים, קמפיינים, שיתופי פעולה מוזיקליים ולא מוזיקליים - לא פוגעים במומנטום. התשובה הייתה אמורה להיות אי-פי בשם WWP (ראשי תיבות של We Wanna Party), אבל האף של הקהל מספיק מנוסה בהרחת פילרים מקילומטרים והוא שלח אותה למקצה שיפורים. טיילה הבינה את הרמז ושחררה באוקטובר את "שאנל", שהפך ללהיט. אמנם לא בסדר הגודל של Water, אבל מספיק כדי לחזק את הרושם שהיא לא באמת בנסיגה. אחר כך הגיע עוד גראמי (על השיר Push 2 Start) והכרזה רשמית על האלבום החדש, A*Pop.
בדיעבד, ייתכן שמועד יציאה מעט מוקדם יותר בקיץ (למשל ממש בסמוך להופעה של טיילה במשחק הראשון של המונדיאל בארצות הברית) היה תורם להעלאת מקדם ההדבקה של האלבום, שעובר בכל ציוני הדרך ההכרחיים לעונה. אולם זאת גם אחת הבעיות שלו: הוא לא נשמע כאילו טיילה ואנשיה ביקשו לבדוק את הגבולות שלהם, לאו דווקא במובן של חלוציות סגנונית או אמירה יוצאת דופן אלא במובן הכי פשוט - אוסף שירים מעולה. הוא מתחיל מצוין, עם הסינגל Is It Love, שצועק "ריהאנה!!!" בווליום שקשה להתעלם ממנו, ומכיל גם יציאות חמודות כמו She Did It Again עם זרה לארסון ו-Fairytale עם הצמד הדרום-אפריקני Liquideep, אבל בשלב זה הציפייה הייתה למפגן כוח מעט יותר מוחץ. ואכן, נתוני הפתיחה של האלבום לא מרשימים, עם מקום 43 הן במצעד האלבומים האמריקני והן במצעד האלבומים הבריטי. אם זה לא מספיק, המתיחות עתיקת היומין בין דרום אפריקה לניגריה הביאה ללחץ על טיילה שלא להופיע בלאגוס, בירת ניגריה. ואכן, בימים האחרונים המופע נעלם מהלו"ז שלה, מבלי לפרט מדוע.
הלהיט המרענן של הקיץ
לפני שנה הגיעה טיילה לפסטיבל All Points East במזרח לונדון, שם הופיעה שעה קלה לפני המופע המרכזי של Raye. מלבד האחרונה, טיילה הייתה בקלות הטובה ביותר באותו יום: היא נראתה כאילו כל הדרמה סביב האי-פי לא נוגעת לה בכלל והרביצה כמעט של מסיבת קיץ מיוזעת ומשחררת בעוד היא עצמה נראית חסרת מאמץ לחלוטין. אם מישהו הפך ל-Water, כמו בשיר שסגר את הסט, זה היה הקהל.
באותו רגע היה נדמה, שהדרך של טיילה להוביל פסטיבלים כאלה ולא רק לרפד את הדרך למופע המרכזי סלולה לחלוטין. המהמורות והפיתולים שנוספו בדרך, חלקם באחריות ואחרים פחות, מוסיפות כוכבית של ספקנות אך לא מספיק כדי לבטל את התחזית: זה לא הקיץ האחרון של טיילה איתכם.
