"בודקת", הסדרה עטורת השבחים של גיתית פישר, שבה שרה וינו מגלמת את רוחה, אמה של פישר, הזכירה לכולם איזו שחקנית משובחת היא. "התאהבתי בגיתית לפני כשמונה שנים, אחרי שהיא יצאה עם הדמות של תותית. והסרטונים המוטרפים שלה, שזכו להצלחה ויראלית ענקית", אומרת וינו. "דיברתי תותית שוטפת בבית כל הזמן. כל הזמן צפיתי בה ואמרתי, רק שגיתית תקרא לי לעשות איתה משהו. והנה זה קרה וזכיתי בפיס. היא פשוט גאונה. לא נתקלתי ב-39 שנות עבודתי בתעשייה הזאת בסדרה שהתקבלה בכזאת אהבה על ידי כולם. אפילו 'הבורגנים', שהוקרנה בתקופה שבה היה רק ערוץ 2 אחד וזכתה לשבחים, לא קיבלה כזאת תהודה".
גיתית פישר בודקת בסדרה מה קורה לילדה שגדלה עם הורים נרקסיסטים שמרוכזים בעיקר בעצמם. גם את לא האמא הכי קונבנציונלית בעולם.
"הילדות שלי לא מכירות משהו אחר. ככל שהן מתבגרות, הן מצפות שאני אהיה אחראית יותר, מסודרת, ועקבית, וזה לא מה שקורה. דברים שאני עושה עלולים להרגיש כאילו הם לא אחראים, כאילו אני חיה בגדול על פי צו הלב, ולא על פי מה שחוקי החברה אומרים. לפני כמה שבועות שתיתי קפה ברד, ובמקום לקבל בריין פריז, הכאב הזה שאתה חוטף בראש כשאתה שותה את זה, הרגשתי אותו בלב. אמרתי, אחד משניים - או שאני חוטפת עכשיו התקף לב, או שהמהפך הושלם והמוח שלי הוא הלב. אני עוד פה, ולא חטפתי התקף לב, אז כנראה שהמהפך הושלם. אני חושבת מהלב".
עד כמה את לא אחראית?
"פעם אחת מוכס של מס הכנסה ושני שוטרים דפקו על הדלת שלנו בחמש בבוקר, ועיקלו לי את האוטו. אחרי שגמרתי את ההתקף חרדה המטורף שהתמודדתי איתו, בזבזתי את כל היום על לשלם את החוב ולקבל חזרה את האוטו".
"לא נתקלתי בסדרה שהתקבלה בכזאת אהבה על ידי כולם". מתוך "בודקת"
(צילום מסך, YES)
מה מצב האוברדראפט שלך כיום?
"אני לא יכולה להגיע לאוברדראפטים. עוצרים אותי עוד לפני. יש לי כרטיס אשראי, אבל האשראי הוא כל כך נמוך. הבנק לא אישר לי, ואני השארתי את זה ככה גם כשהמצב התאזן, כי אני חושבת שזה הדבר הנכון בשבילי. אני משתמשת הרבה במזומן".
איך את והילדות מסתדרות ככה?
"קודם כל לומדים לחיות מאוד בצמצום, שיש בזה גם יופי ושפע. המשכתי גם לטפל בשיטת הטיפול ריברסינג (נשימה מודעת), ואני גם מעצבת בתים מדי פעם. עבדתי גם בצוות של נשים שאורזות ופורקות דירות. הצטרפתי ל'אביבה שליחויות' ועשיתי שליחויות עם האוטו שלי. נאלצתי למכור את הדירה שלי כי לא עמדתי בתשלומי המשכנתא ועברתי לדירות שכורות. לא משהו מומלץ. במשך שלוש שנים חייתי מכספי המכירה והחזרתי חובות. הילדות שלי שנאו אותי על זה. לא דיברנו על זה, אבל אני חושבת שהן התאכזבו. אבל זה בסדר. זה הגיוני שהן יתאכזבו".
"אתה מבין שהכול יכול להיגמר בבום אחד גדול"
הקריירה של וינו (אלעד בעבר), בת 55, גרושה ואם לשתיים (יהלי וג'וי), שסיפור חייה יכול להוות בקלות בסיס לטלנובלה עסיסית, החלה בלהקת צעירי תל אביב. לאחר השירות הצבאי למדה משחק בית צבי. היא שיחקה כמעט בכל התיאטראות בארץ – בהבימה בהצגות "מלך היהודים", "משרתם של שני אדונים", "זעקי ארץ אהובה", ו"תעלולן סקפן", בקאמרי ב"המורדים", "משפחה חמה", "כנר על הגג" ו"פופר", בבאר שבע ב"הפקר", ובתיאטרון בית ליסין, שם היא משחקת גם עכשיו, ב"מה עושים עם ג'ני", ו"אבודים ביונקרס".
שרה וינו
(צילום: ריאן פרויס)
בקולנוע אפשר היה לראות וינו ב"אלינור" וב"אור", של קרן ידעיה, "מסוכנת" ו"העולם מצחיק" של שמי זרחין, "נודל" של איילת מנחמי וב"נדל"ן: סיפור אהבה". בטלוויזיה היא זכורה בעיקר בזכות "הבורגנים" והשיר "דרכנו", שהושמע ללא סוף, והסדרות "איסט סייד" לצדו של יהודה לוי, "טיטו ורוחו" לצד פבלו רוזנברג ו"שישה אפסים". בשנת 2025 גילמה את טלי חדד מאופקים, שורדת הטבח באופקים במתקפת הפתע של חמאס, בסדרה "אור ראשון".
את ה-13 ביוני של שנה שעברה וינו לא תשכח לעולם כשטיל איראני פגע כ-60 מטר מדירתה ברמת גן וגרם בה לנזק גדול. "זה היה מפחיד והזוי", היא מספרת, "חוויה ששמה אותך במקום שאתה מבין שהכול יכול להיגמר בבום אחד גדול. הרגע הראשון היה הלם מוחלט. הייתי אצל אחותי. כשסיימנו את ארוחת הערב אמרתי, יאללה, אני אלך לראות מה קרה בבית, ובדרך אעבור דרך ליאורי (השחקן ליאור זוהר – י"ב) שגר קרוב אליי והוויטרינה שלו נשברה מהפגיעה, כדי להרגיע אותו.
"בדרך ראיתי אנשים גורפים זכוכיות ותריסים והכול מנופץ. אמרתי, מסכנים, במה הם צריכים להתעסק בשישי בערב. הגעתי אל ליאור כשהוא מטאטא את כל הזכוכיות הצהובות של הוויטרינה, וכולו מזיע, עצבני ולחוץ. 'הלכת הביתה?' הוא שאל. אמרתי שלא, והוא אמר לי, 'מה את עושה פה. לכי כבר הביתה. תראי אם הכול בסדר אצלך'.
"הגעתי לצומת שליד הבית שלי, ולא נתנו לי לעבור. בדרך פגשתי את הילדה שלי עם החבר שלה ואבא שלו. אני מרימה את הראש ורואה מלא תריסים וחלונות מנופצים. בכניסה לדירה היה חושך. שולחן נגרים ענק שיש לי, ששוקל איזה שלוש מאות קילו, עף מפה לשם עם כל הדברים שעליו. הנזק היה גדול. רציתי להישאר בדירה כדי לקחת כמה דברים, להתארגן על עצמי וללכת לאחותי. גם את האוטו לא יכולתי להזיז כי השמשה הקדמית שלו התנפצה.
ההרס בדירתה של שרה וינו אלעד בעקבות פגיעת טיל מאיראן
(צילום: באדיבות שרה וינו אלעד)
"ישבתי על המיטה שלי בהלם וחשבתי, מה אני צריכה לעשות, ואז הבנות מ-669 (היחידה הטקטית לחילוץ מיוחד – י"ב), עם קסדות ומיגונים, אמרו לי, 'גברת, צריך לפנות את הבניין. קחי את הדברים שאת צריכה, את הדברים הכי חשובים לך, וזהו'. שלחתי שתיים מהן לחדר של הילדה שלי לאסוף כל מה שנראה להם שהוא של הצבא, שלא ייתנו לה קנסות בבסיס, לקחתי כמה תחתונים ואת השמלת כלה של הילדה שלי ג'וי, שמאז כבר התחתנה עם הבחור הכי מתוק בעולם. היה לי חשוב שלפחות היא תישאר. אם היו מכריזים על המקום כשטח מסוכן, לא הייתי יכולה להוציא משם כלום. מאז כבר הספקתי לשפץ את הדירה כמו שאני אוהבת".
ולאן הלכת? למלונות המפונים?
"לבית של אחותי ואחר כך מצאתי עוד פתרונות. היה לי ברור דבר אחד - שלמלונות של המפונים אני בחיים לא הולכת. זה סיר לחץ - זה לפתוח מחנה פליטים בלי לדעת איך זה צריך להתנהל. המלונות האלה היו חוסר אחריות משווע".
עכשיו וינו חזרה לתיאטרון אחרי שנים ארוכות שבהן לא שיחקה בו, ומשחקת בתיאטרון בית ליסין בהצגה "מסיבת אירוסין", שכתב וביים הלל מיטלפונקט – עוד הצגה שהמציאות כאן נושפת בעורפה. "פעם הייתי משחקניות התיאטרון העסוקות, אבל גם הכי סובלות", היא אומרת. "אחרי 'הבורגנים' עשיתי כל מה שהציעו לי, וזה לא היה נכון לעשות. עשיתי תכניות אוכל ותכנית שיפוצים, שהצילומים שלה היו לפעמים 48 שעות בלי הפסקה. למה לקחתי הכול? בשביל המשכנתא, בשביל התחייבויות כלכליות, כדי שבעלי דאז יהיה מבסוט שיש לנו הכנסות כלכליות. אבל סבלתי מאוד. בתיאטרון עשיתי דברים ראויים, אבל לא דברים שהייתי צריכה לעשות, בעיניי".
מתוך "מסיבת אירוסין" בבית ליסין
(צילום: יוסי צבקר)
"מסיבת אירוסין" מתרחשת בצל המלחמה שמטלטלת את המדינה. משפחה מתכנסת במתחם צימרים פסטורלי בצפון הארץ כדי לחגוג את אירוסיה של הבת הצעירה, אבל מאחורי הארוחה החגיגית, החיוכים המאופקים והמילים המנומסות, צצים סודות ישנים מכאיבים ושקרים שנשמרו במשך שנים ומאיימים לפרק את המשפחה. וינו נכנסת שם לנעליה של הדודה שבאה להציל את אחיינה מהמלחמה, כדי שגורלו יהיה שונה".
התיאטרון לא היה חסר לך בשנים שהתרחקת ממנו?
"לא עד לאחרונה, כשאמרתי ליקום שאני מוכנה לחזור לבמה, ומבית ליסין התקשרו אליי והציעו לי תפקיד נהדר וקאסט מתנה. איזה איש מקסים ומוכשר הוא הלל מיטלפונקט, ואיך אני שמחה שפגשתי אותו. הדמות שאני מגלמת שונה ממני כי היא אשת מסחר, כסף וכלכלה. הבן אדם הכי פרקטי שיכול להיות.
"לקח לי זמן ללמוד שם כל מיני מינוחים, אבל היא דומה לי בראיית המצב, בעובדה שהיא מבינה שזו מלחמה שאף אחד לא צריך לצאת אליה, בטח לא מישהו שהיא אוהבת. היא דומה לי גם באמונה ששום אדמה לא שווה חיים של אף בן אדם, יהיה אשר יהיה. היא איבדה את אח שלה במלחמה ואומרת, 'אח שלי לא רלוונטי לאף אחד חוץ מאשר לי'. וזה באמת ככה. תשאל את כל אלפי האימאות שמבכות את ילדיהן שנהרגו בשלוש השנים האחרונות, האם מישהו שם לב אליהן? כמעט אף אחד לא".
מתוך "מסיבת אירוסין" בבית ליסין
(צילום: יוסי צבקר)
עוד סדרה שווינו כיכבה בה בתקופה האחרונה וגרפה מחמאות, הייתה "טיטו ורוחו", שיצרו דינה סנדרסון ויובל שפרמן, בכיכובם של פבלו רוזנברג ומגי אזרזר. וינו גילמה שם את סמדר, אשתו לשעבר של צוקי, מסעדן ושף-סלב נהנתן, שחווה משבר נפשי ומנסה להתאבד. קו העלילה הזה נכתב לפני שבמציאות גרושתו של רוזנברג שמה קץ לחייה.
מה כל כך משך אותך בסדרה?
"רציתי לראות איך מרגיש דיכאון קליני. לא חוויתי דיכאון קליני, למעט בשנה שבה צולמה הסדרה, בה חוויתי אחו-שילינג של דיכאון. אני לא חושבת שזה יכול להיקרא דיכאון קליני כי ברגע שהצילומים הסתיימו – שחררתי. הדיכאון נעלם. כל מי שסובל מדיכאון - סובל ממנו אחרת. דיכאון קליני יכול להמשיך גם כשיש לך הכול וגם כשהכול סבבה, כביכול".
ידעת מה עבר על פבלו לפני שנבחנת לסדרה?
"אני לא בקשר עם העולם החיצון בשנים האחרונות. לא ידעתי שפבלו התגרש, לא ידעתי על התאומים שלו, לא ידעתי על כלום. רק כשבאתי לאודישנים הבנתי שמדובר במשהו שקשור אליו. כשהבנתי שנעמי גרושתו התאבדה במהלך הצילומים של הסדרה, הייתי בכלל בהלם. אבל זאת לא סדרה על הדיכאון שלה, אלא על השמחה שלו".
מה פבלו אמר כשראה אותך מגלמת את נעמי?
"היו רגעים בתוך הסט שגם הוא וגם שמוליק אחיו היו בהלם מהבחירות שלי מה לעשות. הם אמרו לי, 'בדיוק ככה נעמי הייתה מתנהגת, בדיוק ככה היא הייתה אוכלת, בדיוק ככה היא הייתה יוצאת לעשן'. כשהתחלנו את הצילומים הבנתי שאני לא מורידה את הסיגריה מהיד. הייתי מסיימת שלוש קופסאות של סיגריות ביום צילום. הייתי מסתכלת על המאפרות מלאות הבדלים וזה כבר היה מגעיל.
"דיכאון קליני יכול להמשיך גם כשיש לך הכול". מתוך "טיטו ורוחו"
(צילום: באדיבות HOT)
"ואז הצילומים נעצרו באמצע. במקום שהם יימשכו שלושה חודשים, הם התפרסו על פני שנה בגלל ההיריון של מגי (אזרזר). גם אז לא הפסקתי עם הסיגריות כי ידעתי שאצטרך להמשיך בצילומים ולעשן כמו קטר. כל השנה עישנתי קרוב לשתיים וחצי קופסאות ביום. הגוף שלי כבר היה באטרף. הייתי קמה בלילה כדי לעשן. שלושה שבועות אחרי שגמרנו לצלם הפסקתי לעשן.
"פבלו המדהים כל הזמן מוצא את האור, את החיובי בחיים. הרגע היחיד שראיתי אותו מתפרק לחתיכות היה ברגע שהוא ושמוליק מוציאים את הגופה שלה. אפילו הוא לא ציפה שככה הוא יגיב. כשהילדים שלו ראו אותי, הם חיבקו אותי ואמרו לי תודה כי כאילו החזרתי להם את אמא שלהם. מבחינתי, לא הייתי צריכה יותר מהמחווה הזאת".
בשנים האחרונות יש לך שוב עדנה גדולה כשחקנית.
"אני 'מאשימה' בזה את יובל שפרמן. אני חושבת שהוא עשה לי משהו בשיטת המשחק שלי. קשה לו עם זיוף, אז כל פעם שהוא זיהה אצלי זיוף, או ניסיון לצאת מהמסגרת, הוא היה עוצר ואומר, 'לא, אל תהיה נדיבה. מה שאת מרגישה זה מספיק'.
"לא תהיה לי הלוויה"
בפסטיבל "פותחים במה" למחזאות ישראלית שייפתח ב-27 בספטמבר בתיאטרון בית ליסין וינו תשתתף ובמחזה "להתפלל עם עבריינים" שכתבה רחל קשת, ובמרכזו משפחה שמתמודדת עם מעשי בנה, נער הגבעות. "התחלתי לקרוא את זה והמחזה יצר אצלי גוש בגרון בגלל העיסוק בנער גבעות", היא אומרת. "נכון שמדובר רק בפסטיבל קריאה, אבל אני הולכת לשחק אמא של נער כזה. אני עדיין לא יודעת לאן זה מתפתח, אבל כבר הסכמתי, אז אין מה לעשות. אני אקרא את התפקיד ואני מקווה שזה יהיה בסדר. גם אם לא, זאת רק קריאה ואפשר לעורר דיון על הנושא תוך כדי".
""אני לא חושבת שהילדות שלי יישארו פה אם המצב יימשך ככה". שרה וינו
(צילום: ריאן פרויס)
התיאטרון השתנה מאז שעזבת אותו?
"בהחלט, לטובה ולרעה. כשעזבתי את התיאטרון הייתי צריכה להגביל אותם בחוזים שלי למספר ההצגות בהן אני משתתפת. היום, בשחיקה במצב התיאטרון אשמים בגדול מירי רגב, חילי טרופר ובמיוחד מיקי כ' כ' כ' – כוח, כסף, כבוד – שמכהן היום ולא שווה הרבה. חילי טרופר היה כביכול לטובתנו, אבל גם הוא חלק מהבעיה. מילים לא עושות כסף.
"אני מאוד ספקנית שהמצב ישתנה. אנחנו קצת בבעיה עם התיאטרון כאן. אנחנו תלויים במי שאנחנו אמורים לבקר. מה שיוצא זה שהתיאטרון נאלץ לעשות דברים שיכניסו לו כסף, ואז הוא מפסיק להיות ביקורתי ונושכני והופך להיות בידור. אני לא בדרנית, אני שחקנית".
את מודאגת מהמצב?
"אני לא חושבת שהילדות שלי יישארו פה אם המצב יימשך ככה. הבחירות הקרובות מאוד קריטיות מהבחינה הזאת. התוצאה שלהן תגיד אם הילדות שלי ימשיכו לחיות בארץ שאני אוהבת או לא. אם הן יעברו מכאן - אני הכי אתמוך בהן. אני אשאר כאן כל עוד אמא שלי פה. את אמא שלי. שאני כל כך אוהבת, אי אפשר להעביר מפה, לא מבחינה פיזית ולא מבחינה רגשית, גם לא מבחינה ביטוחית. הלוואי שהיא תחיה עד 280, אבל היא לא מזדקנת יפה וזה מכאיב. קשה לי ממש לראות אותה מזדקנת. הלב נחמץ. היא גם אישה מאוד עקשנית ומאוד דעתנית".
כמוך?
"היא המלכה של העקשניות, כי היא לא למדה מעולם גמישות. אני קצת למדתי".
"אני גמרתי עם ההפגנות בזמן הקורונה". שרה וינו
(צילום: ריאן פרויס)
הלכת להפגנות בתקופת המלחמה?
"לא, אני גמרתי עם ההפגנות בזמן הקורונה, אבל מעולם לא הסתרתי את דעתי על המצב כאן. כשהלכתי להפגין מול בית ראש הממשלה בירושלים ומפגינים אחרים דרשו ממני לשים את המסכת סמרטוט הזאת על הפנים, הבנתי שאין לי מה לעמוד כתף אל כתף עם תודעת העבדות. אמרו לי לשים מסכה, חזרתי לאוטו, התנעתי אותו ולא חזרתי להפגנות. אם טראמפ המטורלל הזה לא היה בא וסוגר את עניין החטופים, משהו היה עוזר? לא.
"אני מסתכלת עכשיו על ההפגנות של החרדים, ואני רואה שזה הכול פאקינג הצגה. הרי אתה לא רואה שם שוטר אחד שעוצר מישהו ומכניס אותו לניידת. את הזקנים בהפגנות בוטיק מול הבית של היועץ המשפטי לשעבר מנדלבליט, מתוך שבעה אנשים היו עוצרים 17, ופה, בהפגנות של עשרות אלפים, לא עוצרים אף אחד".
מה תצביעי?
"אני פוחדת שאייזנקוט יעשה בסופו של דבר ממשלה עם בנימין נתניהו, ומי ינהל את העניינים? בנימין נתניהו. זה לא הגיוני שחברי הכנסת יעשו מה שהם רוצים, ושהנהג של בן גביר ידרוס אנשים וימשיך לחיות כאילו כלום לא קרה. מישהו מדבר על זה? אני עוד לא יודעת מה אצביע. הדמוקרטים עדיפים על חלק גדול ממה שיש, אבל אני לא חושבת שהם טובים. ניצן הורוביץ, ששמתי בזמנו על הפתק שלו לב, גם בזכות בעלו (הבמאי והמחזאי עידו ריקלין – י"ב) שאני מאוהבת בו, פשוט דקר אותי בלב. הוא הסתכל לי בעיניים וסובב. בחייאת, אתה פוגע לי בריבונות שלי על הגוף שלי?"
חני פירסטנברג ושרה וינו ב"הבורגנים"
(צילום מסך, קשת)
אבל בעוד שעתיד המדינה הוא חידה מבחינתה, דווקא העתיד הרחוק שלה כבר מתוכנן. למרות גילה הצעיר יחסית, וינו אומרת, ולא בטוח שהיא מתבדחת, שהיא כבר יודעת איך יראה הסוף שלה. "לא תהיה הלוויה, תהיה קרמציה, תהליך של שריפת גופת הנפטר", היא אומרת. "עלי שלכת ידאגו לה. אני מקווה שעד אז אני אספיק לעשות כד יפה והוא יחכה עם האפר עד שנמצא אוניה ונעשה מסיבה בלב ים, נשים עוגן, ואז מוזיקה ואלכוהול וסמים ואוכל. לא יהיו הספדים, כי לא צריך. הבן אדם הלך, תשחררו אותו. חלאס. מה יגידו על הבן אדם? מזל שהלכת, היית חרא של בן אדם? אנשים בלב שלהם יודעים מה הבן אדם היה בשבילם. הדבר הכי יפה בעיניי בכל העניין של ההתייחסות למוות ביהדות, זה השבעה".
מה הבנות שלך אומרות על ההחלטה הזאת?
"זה נראה להן הגיוני. אנחנו מדברות על זה שנים. חסר להן שהן לא יסכימו, אני ארדוף אותן".
