רוברט הול (83) ומייקל וודפורד (71), שניהם כלכלנים אמריקנים, זכו בפרס נובל לכלכלה לשנת 2026. הפרס ניתן להם "על היסודות המיקרו-כלכליים של ייצוב מקרו-כלכלי".
לפי האקדמיה השוודית המלכותית למדעים, השניים פיתחו מודלים מקרו-כלכליים חדשים ששיפרו משמעותית את היכולת ליישם מדיניות ייצוב יעילה, כלומר מדיניות שנועדה לרסן את תנודות הכלכלה. המודלים שלהם נשענים על יסודות מיקרו-כלכליים. הם מניחים שמשקי בית וחברות מקבלים החלטות מתוך ציפיות לעתיד, ולא רק על סמך מה שקורה היום.
רוברט הול ומייקל וודפורד
(צילום: מתוך האתר של פרס נובל)
בהסברים שפרסמה האקדמיה נזכרים ג'ון מיינרד קיינס ומשברי הנפט של שנות ה-70, שהעמידו במבחן את התפיסות המקובלות על ניהול הכלכלה. עבודתם של הול ווודפורד נוגעת בשאלה איך אפשר לבסס את התיאוריה המקרו-כלכלית על התנהגות של פרטים וחברות. יו"ר ועדת הפרס, ג'ון הסלר, אמר כי עבודתם של הזוכים סיפקה "יסוד תיאורטי יציב" למודלים שבהם משתמשים כיום בנקים מרכזיים וממשלות ברחבי העולם.
במילים יותר פשוטות, המודלים של הזוכים מנסים להסביר איך הכלכלה מגיבה כשהבנק המרכזי משנה את הריבית או כשהממשלה משנה מדיניות. התובנה המרכזית שלהם היא שאנשים ועסקים לא מגיבים רק למה שקורה היום, אלא גם למה שהם מצפים שיקרה מחר. משפחה שמצפה לעליית מחירים תמהר לקנות, וחברה שמצפה לריבית גבוהה תדחה השקעה. לכן, ההחלטה של בנק מרכזי משפיעה על הכלכלה כבר ברגע שהיא מוכרזת או אפילו מצופה, ולא רק כשהיא נכנסת לתוקף.
עד שנות ה-70 היו מודלים שהסתמכו על קשרים קבועים בין אינפלציה לאבטלה. משברי הנפט בעשור ההוא, שהביאו אינפלציה ואבטלה גבוהות בו בזמן, הראו שהקשרים האלה לא יציבים, ומאז הצורך היה לבנות את המודלים מלמטה, מההתנהגות של פרטים וחברות.
הול נולד ב-1943 בפאלו אלטו שבקליפורניה. הוא קיבל את הדוקטורט שלו ב-1967 מ-MIT ומכהן כפרופסור באוניברסיטת סטנפורד. וודפורד נולד ב-1955 בצ'יקופי שבמסצ'וסטס. הוא קיבל את הדוקטורט שלו ב-1983, גם הוא מ-MIT, ומכהן כפרופסור באוניברסיטת קולומביה בניו יורק.
שמו הרשמי של הפרס הוא "פרס הבנק של שוודיה למדעי הכלכלה לזכרו של אלפרד נובל". הבנק המרכזי של שוודיה ייסד אותו ב-1968 לזכרו של נובל, איש עסקים וכימאי שוודי מהמאה ה-19 שהמציא את הדינמיט והקים את חמשת פרסי הנובל. אנשי הנובל המסורתיים מדגישים שפרס הכלכלה אינו פרס נובל במובן המדויק, אבל הוא מוענק תמיד יחד עם האחרים ב-10 בדצמבר, יום השנה למותו של נובל ב-1896.
הכלכלן הישראלי, פרופ' ערן ישיב, התייחס לבחירה של השניים בשיחה עם ynet: "בוב הול מסטנפורד, שהיה אגב חבר טוב של סטנלי פישר ז"ל, תרם לתחומים רבים במחקר המאקרו-כלכלי, אך בעיקר בנושא ניתוח הצריכה הפרטית, המהווה שני שלישים מהתמ"ג. להול יש כאן שני חידושים שבתחילה התקבלו בכזה חוסר אמון, שסטנלי פישר כתב לו מכתב ושאל באיזה סם השתמש כאשר כתב את המאמר.
"חידוש אחד היה לומר שהצריכה מתנהגת כמו 'הילוך מקרי' כיון ששינויים בה נובעים ממידע חדש, ולכן אינה ניתנת לחיזוי שיטתי. זה מזכיר התנהגות של שוק המניות. השני היה לאפיין, עם נתונים, סטיות מהתנהגות זו ולהסיק שיש מספר לא מבוטל של משקי בית העומדים בפני מגבלות נזילות, למשל אינם יכולים ללוות, ולכן צורכים את כל הכנסתם השוטפת, מה שזכה לכינוי 'חיים מהיד לפה'. החידוש הראשון יושם בתחומים רבים והפך לשגרתי. לחידוש השני יש במחקר העכשווי תרומה אדירה באפיון התנהגות התצרוכת ובמחקר של אי-שוויון במשק. בוב הול היה בישראל מספר פעמים כולל פעמיים בכנסים שארגנתי ונמצא איתנו בקשרי עבודה.
"מייק וודפורד מקולומביה הניח את היסודות למודל הקיינסיאני החדש, שהוא הגרסה המודרנית והמבוססת של המודל שהציע הכלכלן הנודע קיינס לפני כ-100 שנים. למודל יש חשיבות עצומה בקביעת מדיניות תקציבית ומוניטארית, וכלכלנים, כמו אלו בבנק ישראל, עושים בו שימוש שוטף. מייק הוא חבר אישי של כלכלנים בארץ, ביניהם שלי ,ותרם מאד ל'פורום הכלכלנים למען הדמוקרטיה'. בכלל זה הוא שלח בשם 25 כלכלנים בכירים מאוד, וביניהם 15 חתני פרס נובל, מכתב לראש הממשלה נתניהו, באוגוסט 2025, המביע התנגדות חריפה למדיניות בעזה ועומד על הסכנות הכלכליות הגדולות הטמונות בה".
