אדם מבוגר מתגורר לבדו בדירה שבה חי עשרות שנים. עם הזמן מצבו הבריאותי מידרדר, הוא מתקשה לבצע פעולות יומיומיות וזקוק לעזרה גוברת והולכת. אחד מילדיו סבור שהגיעה העת להעביר אותו לבית אבות, ואילו אחיו מתעקש שאפשר להמשיך לטפל בו בבית. ההורה עצמו כבר מתקשה להבין את משמעות האפשרויות ולקבל החלטה.
זו אחת ההתלבטויות הקשות שמשפחות עשויות להתמודד איתן. מעבר לבית אבות או למוסד סיעודי אינו רק שינוי כתובת. הוא כרוך בפרידה מסביבה מוכרת, משכנים ומהרגלי חיים, ולעיתים גם בתחושה של אובדן עצמאות. לצד השיקולים הרגשיים עומדות שאלות מעשיות הנוגעות לבטיחות, למצב הרפואי, לזמינות בני המשפחה ולעלויות הטיפול.
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
דווקא משום שמדובר בהחלטה אישית כל כך, כדאי לחשוב עליה בזמן שעדיין אפשר להביע רצון ברור. ייפוי כוח מתמשך מאפשר לאדם בגיר, המסוגל להבין את משמעות המסמך, לקבוע מראש מי יהיה מוסמך לקבל החלטות בענייניו אם בעתיד לא יוכל לעשות זאת בעצמו. המסמך יכול להתייחס לעניינים רפואיים, רכושיים ואישיים, ובכלל זה גם למקום המגורים.
כך, למשל, אדם יכול למנות את בתו כמיופת כוח לענייניו האישיים, ולהנחות אותה כי רצונו להמשיך להתגורר בביתו ככל שמצבו הבריאותי והתפקודי יאפשר זאת. הוא יכול לציין שהוא מעדיף להסתייע במטפל בבית לפני שתישקל העברתו למסגרת מוסדית, ואף לפרט מה חשוב לו בבחירת מסגרת כזו, אם המעבר יהפוך לנחוץ.
הוראות מסוג זה עשויות להקל על בני המשפחה בבוא העת. במקום לנסות לנחש מה ההורה היה רוצה, הם יכולים להסתמך על רצונות שהביע כשהיה מסוגל לקבל החלטות בעצמו.
כשהרצון פוגש מציאות
עם זאת, ייפוי כוח מתמשך לא מבטיח שכל בקשה שנכתבה בו תוכל להתממש בכל מצב. אדם יכול להביע רצון להישאר בביתו עד סוף ימיו, אך נסיבות החיים עלולות להשתנות. למשל, כאשר נדרש טיפול רפואי או סיעודי שאינו יכול להינתן בבית באופן מתאים ובטוח.
החוק מחייב את מיופה הכוח לפעול בהתאם להנחיות המקדימות של הממנה, בכפוף לסייגים הקבועים בו. כאשר לא ניתן לקיים הנחיה מסוימת, יש לבחון את הנסיבות ואת האפשרויות הקיימות. במקרים המתאימים ניתן לפנות לבית המשפט לקבלת הוראות.
עו"ד סימה אלטמןגם לאחר שייפוי הכוח המתמשך נכנס לתוקף, אין פירוש הדבר שרצונו של האדם מפסיק להיות רלוונטי. מיופה הכוח נדרש לשתף אותו בהחלטות ככל האפשר, להסביר לו את הדברים בדרך המתאימה למצבו ולהתחשב ברצונותיו ובהעדפותיו. לכן, גם אם ההורה מתקשה לנהל את ענייניו הכספיים או להבין החלטות מורכבות, אין בכך כדי להצדיק התעלמות מדעתו בשאלת מקום מגוריו. יש לבחון את יכולתו להבין את ההחלטה המסוימת ואת רצונו ביחס אליה.
היבט נוסף שכדאי להסדיר מראש הוא חלוקת האחריות בין בני המשפחה. אפשר למנות מיופה כוח אחד לעניינים אישיים ואחר לענייני רכוש, או לקבוע כיצד יפעלו כמה מיופי כוח יחד. מאחר שמעבר למסגרת סיעודית כרוך גם בהוצאות כספיות, רצוי לוודא שהסמכויות שנקבעו מאפשרות טיפול יעיל הן בהחלטה על מקום המגורים והן במימונה.
כאשר אין ייפוי כוח מתמשך והאדם כבר אינו מסוגל לקבל החלטות בענייניו, עשוי להידרש הליך למינוי אפוטרופוס, בהתאם לנסיבות ולאפשרויות האחרות העומדות לרשות המשפחה. במצב כזה, זהות מקבל ההחלטות והיקף סמכויותיו עשויים להיקבע בהליך משפטי, ולא על פי בחירה מוקדמת של האדם עצמו.
לא קל לחשוב על האפשרות שיום אחד לא נוכל להמשיך להתגורר בביתנו ולקבל החלטות בעצמנו. אך הימנעות מהעיסוק בשאלות האלה לא תמנע את הצורך להתמודד איתן בעתיד. ייפוי כוח מתמשך אינו יכול למנוע את הקשיים הכרוכים בהזדקנות, אך הוא מאפשר לאדם להביע מראש את רצונותיו ולהשפיע על ההחלטות שיתקבלו בעניינו בעתיד.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד סימה אלטמן עוסקת בייפוי כוח מתמשך
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
