אני אוהבת את האייפון 18 פרו מקס, באמת שכן. הוא מהיר, המסך מצוין, המצלמה מעולה והסוללה אמורה להחזיק יותר זמן. מה גם שצבע התכלת-קרח החדש שקיבלתי לסקירה מרשת iDigital מאוד מרענן. עם זאת, אני לא מתכוונת לקנות אותו.
הסיבה פשוטה: בתור מי שמחזיקה אייפון 17 פרו מקס, לא מצאתי בדגם החדש סיבה מספיק טובה להחליף את המכשיר שלי. מבחינתי, שלושת השינויים המעניינים השנה הם הצמצם המשתנה במצלמה, הצבעים החדשים והשיפור בסוללה.
יש כמובן גם מעבד חדש, מערכת קירור משופרת ועוד כמה עדכונים במפרט, אבל בשימוש היומיומי הפער בין שני הדורות קטן מספיק כדי שהפעם יהיה לי קל מאוד להשאיר את הארנק בכיס. אם תשאלו אותי, לדעתי גם אפל עצמה לא כיוונה השנה לבעלי האייפון 17 פרו (ואפילו, רחמנא ליצלן, לבעלי האייפון 16 פרו).
עיצוב: אז מה בעצם השתנה פה?
במבט ראשון, לא הרבה. האייפון 18 פרו מקס נראה ומרגיש מאוד כמו קודמו. אפל ממשיכה עם גוף האלומיניום ומשטח המצלמות הרחב בגב, כשהפעם הגימור בין גוף המכשיר לגב שלו אחיד יותר.
ההבדל הבולט ביותר לעין השנה הוא כאמור הצבעים - שחור, כסוף, תכלת-קרח ובורדו, או בורגונדי אם אתם מתעקשים לדייק. הצבעים החדשים יפים ומרעננים, אבל בואו נודה באמת, הם לא חדשניים כמו הכתום הנועז של שנה שעברה (בין אם אתם אוהבים אותו או לא).
מה שעוד השתנה, ולא בהכרח לטובה, הוא המשקל. האייפון 17 פרו מקס ממילא לא היה מכשיר קל, אבל ה18 פרו מקס החדש שוקל 16 גרם יותר (249 גרם). על הנייר זה נשמע אולי זניח, אבל ביד קצת פחות. עם מסך בגודל 6.9 אינץ' וכיסוי, אנחנו כבר מדברים על חתיכת מכשיר שמרגישים היטב בכיס וביד.
בגזרת המסך אין השנה בשורה של ממש: האייפון 18 פרו מקס מגיע עם אותה תצוגת OLED בגודל 6.9 אינץ', אותו קצב ריענון משתנה של עד 120 הרץ ואותה בהירות שיא של 3,000 ניט כמו האייפון 17 פרו מקס.
זה עדיין מסך מצוין, גדול ובהיר, אבל מי שמגיע מהדור הקודם לא יקבל כאן שדרוג משמעותי. לצד זאת, האי הדינמי העליון קטן ועכשיו הוא קצת (קצת) יותר קטן. וכן, הוא עדיין מפריע לראות סרטים במסך מלא.
המצלמה: החידוש המעניין באמת
אם יש פיצ'ר אחד שבאמת גרם לי לרצות לשחק עם המצלמה השנה, זה הצמצם המשתנה. לא מדובר באפקט תוכנה או בעוד מצב צילום שאפל נתנה לו שם מפוצץ, אלא בצמצם פיזי בעל שישה להבים שאפשר לשלוט בו ידנית.
עד היום התרגלנו לכך שהאייפון עושה כמעט הכול בשבילנו. מכוונים, מצלמים ונותנים למכשיר להחליט מה לעשות. באייפון 18 פרו מקס אפשר לבחור בין ארבע דרגות פתיחה של הצמצם (בין f/1.48 ל- f/4) וכך לשלוט בכמות האור שנכנסת למצלמה ובעומק השדה.
בפועל, פתיחת הצמצם מאפשרת להכניס יותר אור ויכולה ליצור הפרדה טבעית יותר בין הנושא לרקע, בעוד שסגירה שלו מאפשרת להשאיר חלק גדול יותר מהתמונה בפוקוס. זה מסוג הדברים שחובבי צילום יעריכו הרבה יותר מהמשתמש הממוצע, אבל לפחות מדובר הפעם בתוספת שנותנת יכולת חדשה של ממש.
חשוב לציין שהצמצם המשתנה נמצא במצלמה הראשית ואינו רלוונטי לכל מצבי הצילום. בצילום מאקרו, למשל, האייפון משתמש במצלמה האולטרה-רחבה שמגיעה עם צמצם קבוע. כאמור צריך להבין קצת בצילום כדי לנצל את היכולת הזאת במלואה.
אפל גם הרחיבה השנה את השליטה הידנית במצלמה. לצד הצמצם המשתנה, אפשר לשלוט ישירות מהאייפון במהירות התריס ובאיזון הלבן, כלומר לקבוע כמה זמן המצלמה תקלוט אור ולשלוט בגוון ובטמפרטורת הצבע של התמונה. האפשרויות האלה זמינות גם בצילום וידאו.
תמונה שצולמה עם המצלמה הראשית של האייפון 18 פרו מקס, עם צמצם שכוון ל-f/1.48
(דניאלה גינזבורג)
תמונה שצולמה עם עדשת הטלפוטו של האייפון 18 פרו מקס
(דניאלה גינזבורג)
במילים אחרות - אם עד היום מי שרצה רמת שליטה כזאת במצלמה של האייפון נדרש בדרך כלל להשתמש באפליקציות צילום מקצועיות, עכשיו אפל מכניסה אותה ישירות לאפליקציית המצלמה. מספר המגה-פיקסלים, אגב, לא השתנה לעומת האייפון 17 פרו מקס.
ועדיין, אחרי ההתלהבות הראשונית, צריך להודות שמדובר בעיקר בגימיק לחובבי צילום. כדי להפיק מהצמצם המשתנה משהו אמיתי צריך קודם כל להבין מה עושים איתו, וגם אז לא לגמרי ברור כמה פעמים באמת תטרחו לשנות אותו ידנית במקום פשוט לשלוף את האייפון ולצלם.
אני נהניתי לשחק עם האפשרות הזאת בימים הראשונים, ניסיתי את דרגות הצמצם השונות וראיתי את ההבדלים, אבל די מהר חזרתי לצלם בדיוק כמו קודם. אחרי כמה ניסיונות, כמעט שלא השתמשתי בפיצ'ר הזה שוב.
ביצועים: כן, הוא מהיר. גם הקודם היה
מתחת למכסה המנוע של האייפון 18 פרו מקס נמצא המעבד A20 Pro - השבב הראשון של אפל שמיוצר בתהליך של שני ננומטר. יחד עם מערכת הקירור החדשה, החברה טוענת לשיפור של עד 40% בביצועים לעומת הדור הקודם.
זה שיפור שרלוונטי בעיקר במצבים שבהם המכשיר עובד קשה לאורך זמן, למשל במשחקים כבדים או בעיבוד תמונות ווידאו. אבל בשימוש רגיל קשה הרבה יותר להתרגש ממנו. האייפון 17 פרו מקס כבר היה מכשיר מהיר מאוד, ולכן אל תצפו שוואטסאפ, אינסטגרם או גוגל כרום פתאום ירגישו כמו אפליקציות אחרות לגמרי.
השינוי הנוסף שבאמת מעניין נמצא בסוללה. אפל מבטיחה באייפון 18 פרו מקס עד 45 שעות של ניגון וידאו, לעומת 39 שעות בדגם הקודם. שש שעות נוספות נשמעות מצוין על הנייר, במיוחד במכשיר גדול שהסוללה היא אחת מנקודות המכירה המרכזיות שלו.
אבל כמו תמיד, צריך לקחת את נתוני היצרן בפרופורציה. אף אחד מאיתנו לא מבלה את היום רק בניגון רצוף של סרטונים. אנחנו מצלמים, מנווטים, גולשים, משחקים, מקבלים התראות ומשתמשים ברשת הסלולרית.
אייפון 18 פרו מקס עם מערכת ההפעלה החדשה
(אפל)
לכן הנתון של אפל הוא בעיקר דרך להשוות בין הדורות השונים, ולא הבטחה לכך שתקבלו עוד שש שעות ממשיות של שימוש. ועדיין, אם יש שיפור שאני תמיד שמחה לקבל בסמארטפון, זו סוללה טובה יותר. בניגוד לעוד קצת כוח במעבד, זה משהו שכל משתמש יכול להרגיש.
אז למי הוא מיועד?
אם הייתי מגיעה אל האייפון 18 פרו מקס מאייפון ישן יותר, במיוחד כזה שכבר מתחיל להראות את גילו, הייתי שמחה מאוד לשדרג אליו. המסך גדול, הביצועים חזקים, המצלמות מצוינות והצמצם המשתנה מוסיף השנה משהו שבאמת לא היה קודם.
למי שמחזיק אייפון 16 פרו או 17 פרו, קשה לי למצוא סיבה אמיתית לשדרג. גם בעלי 15 פרו לא חייבים למהר, אלא אם הסוללה, המצלמה או הביצועים של המכשיר שלהם כבר מתחילים להגביל אותם. הפער פשוט לא גדול מספיק בעיניי כדי להצדיק את המחיר, שעומד בישראל על כ-5,600 שקלים לגרסת 256 גיגה-בייט. ב-iDigital, שסיפקה לנו את המכשיר לסקירה כאמור, מציעים גם מסלול טרייד-אין שיכול להוזיל את המחיר בהתאם למכשיר שמחזירים, כך שבפועל המחיר למי שמשדרג מדגם קיים עשוי להיות נמוך יותר.
בכל מקרה - בתור מי שמסתובבת ביום-יום עם אייפון 17 פרו מקס כאמור, המסקנה שלי פשוטה למדי: נהניתי להשתמש ב-18 פרו מקס, אהבתי את החידושים שלו ונהניתי לשחק עם הצמצם המשתנה במצלמה. אבל בסוף הסקירה אני חוזרת בשמחה לאייפון שכבר נמצא אצלי בכיס.
