"את יובל ונועם עניינו רק מוזיקה ואמנות"
ז'וז'ו רביע ממושב ישע שבעוטף עזה, מתמודד יום יום עם האובדן של שני בניו, יובל (33) ונועם (30), ושל ארוסתו של יובל, נוי זעפרני, שנרצחו לאחר שנמלטו ממסיבת ה"פסיידאק". מאז הוא מגיע בכל בוקר לאתר ההנצחה ברעים.
לאחר ששמע מחברו, אב שכול נוסף, על הדרך שבה הנציח את בנו - רביע בחר בדרך נוספת ולא שגרתית להנציח את בניו: סמי-טריילר שמסתובב בכבישי הארץ.
"יש לי חברים שיש להם משאיות שמובילים ירקות. פניתי לחברים של יובל ונועם ואמרתי להם: 'תוסיפו ציורים, תעשו מה שנראה לכם'", הוא מספר. מבחינתו, בדרך הזו האחים ממשיכים לטייל בכבישים.
"פעם בדור יוצאים כאלה ילדים מדהימים". רביע לצד תמונותיהם של בניו במתחם רעים
(צילום: הרצל יוסף )
הבחירה בעיצוב הצבעוני והפסיכדלי אינה מקרית. "יובל היה אמן וזה הכול ציורים שלו. הם חיו בעולם של פנטזיה ואומנות. לא עניין אותם כסף אלא מוזיקה ואומנות", הוא אומר, "פעם בדור יוצאים כאלה ילדים מדהימים".
והפרויקט מבחינתו כבר מתרחב. "התכנון הוא לשים קולאז' של כל נרצחי המסיבות בעוטף, על משאית של מוביל תפוחי אדמה".
"דניאלה איננה, אך זכרה יישאר איתנו לעד"
דניאלה פטרנקו מחיפה הייתה בת 23, כשנסעה בסוף השבוע של 6 באוקטובר לפסטיבל הנובה יחד עם בן זוגה, דניאל גולטמן מראשון לציון.
פטרנקו הייתה ספורטאית מצטיינת בטאקוונדו, בעלת הישגים מרשימים בזירה המקומית והבינלאומית, ואף הוסמכה כשופטת בינלאומית. לצד הקריירה הספורטיבית, תכננה להתחיל לימודים אקדמיים בניהול פיננסי.
פינת ההנצחה בחוף נירוונה בחיפה לזכרה של דניאלה פטרנקו
(צילום: גיל נחושתן)
מאז אותו יום, אולגה, אמה של דניאלה, הציבה לעצמה מטרה אחת: להנציח את בתה במקום שבו הרגישה הכי חיה בו, מול הים בחוף נירוונה שבחיפה.
"תבין שרק אחרי ארבעה ימים הבנו שדניאלה הייתה עם חבר, שגונן עליה ושמר עליה במסיבה והם נרצחו ולא נראה אותה יותר", אולגה מתארת.
"פינת הישיבה שהקמנו על החוף תישאר שם כעדות לזכרה של דניאלה, כדי שגם בשנים הבאות יוכלו בני המשפחה, האחים שלה - איריס בת ה-16 ואנטון בן ה-14, שמתגעגעים אליה מאוד כמונו - חבריה וכל מי שיגיע למקום לעצור, לזכור ולהרגיש את נוכחותה. דניאלה איננה, אבל זכרה יישאר איתנו לעד".
דניאלה פטרנקו ובן זוגה דניאל גולטמן, זכרם לברכה
(באדיבות המשפחה)
"זה התחיל בכיסא בבית העלמין והפך ל'שי מתוק'"
"אני לא בא לבית הקברות, אני מגיע הביתה. לבית שבו שי הבן הלוחם הגיבור נמצא. ואם זה בית, אז צריך שיהיה נעים ונוח לשבת בצל, לשתות אספרסו או משהו קר, ולדבר אחרי שאנחנו בוכים את נשמתנו מעל הקברים של הילדים והילדות שלנו בחלקה 10", אומר רפי ארווס ששכל את בנו שי, שנפל ב"אסון הנמ"ר" שבו נהרגו 11 לוחמי סיירת גבעתי.
רפי ארווס בפוד-טראק שהקים בחלקה 10 בבית הקברות בחולון
(צילום: מיקי שמידט)
ביום שישי האחרון ארווס הזמין את כל משפחות החללים הקבורים בחלקה, הזמין קייטרינג וחילק לכל משפחה עבודה של האמנית מאיה ממן מקריית שמונה.
מדובר בתמונה של הבן או הבת שנפלו, על לוח עץ שמסביבה מודבקים חלוקי נחל קטנים שממן אספה מנחלים בצפון הארץ. "זה היה רגע מרגש", מספר ארווס.
שי ארווס ז"ל
(צילום: באדיבות המשפחה)
לדבריו, "הכול התחיל בכיסא ושולחן שהנחתי ליד הקבר של שי, וגזיבו כדי שיהיה קצת צל כשאני יושב שם. בשלוש שנים של מלחמה החלקה הלכה והתמלאה, ונהיה צפוף.
"ואז, בלי תכנון ובאופן הדרגתי, פינת הישיבה שהקמתי לזכר שי שלי, הפכה לפוד-טראק שמשרת היום את שאר המשפחות שהיקירים שלהן קבורים בחלקה 10, בבית העלמין בחולון".
"גם במותו איתמר דוחף אנשים לעשות מתח"
בחוף מצודה באשדוד, מול הים, הוצב לאחרונה מוט מתח לזכרו של סמ"ר יוסף איתמר ברוכים ז"ל, לוחם ומפקד בגדוד 101 של חטיבת צנחנים, שנהרג ב-8 באוקטובר 2023. לצידו הוקם מצפה לזכרו, בנקודה שהייתה חלק משמעותי מחייו.
"אחרי שאיתמר נפל, שאלנו את עצמנו איך אפשר שיישמעו דווקא עליו מבין כל החיילים?", מספרת ענבל, אחותו הגדולה.
"מסמל את ההמשכיות שלו". משפחתו של סמ"ר יוסף איתמר ברוכים ז"ל לצד המצפה לזכרו בחוף מצודה באשדוד
(צילום: גדי קבלו)
איתמר גדל באשדוד, וחוף מצודה היה מקום מפגש קבוע שלו ושל חבריו, ושם גם נהגו להתאמן. עבורו, הכושר לא נשאר רק כתחביב - וכמפקד הוא סייע לחיילים שלו להתכונן למבחני הכושר הצבאיים.
יוסף איתמר ברוכים ז"ל
(צילום: דובר צה"ל)
המשפחה מבקשת שהמקום לא יהיה רק אתר הנצחה, אלא מקום חי. "זה הכי מסמל לנו את ההמשכיות שלו, שגם במותו הוא ממשיך להשפיע על אנשים ולדחוף אותם לעשות מתח".
עיריית אשדוד אישרה את הקמת המצפה, וליוותה את המשפחה בתהליך. את השלט במקום יצר בהתנדבות האמן אמיר חודורוב, שאחראי בין היתר על חניון ההנצחה במתחם הנובה ברעים.
פורסם לראשונה: 00:00, 07.10.26
