רוני אמציה (24) עובדת כסייעת במשפחתון, ועדיין לא יודעת בוודאות מה תרצה לעשות כשתגדל - אבל בדבר אחד היא בטוחה: ברצון לנסות דברים חדשים, וגם לצאת מבית ההורים למגורים עצמאיים.
כלומר, כמעט עצמאיים. לרוני יש מגבלה קוגניטיבית, והיא זקוקה לעזרה בהיבטים רבים של החיים. אבל יש לה רצונות רבים משל עצמה, וגם יכולת לממש אותם. ובדיוק עבורה ועבור משפחתה נמצא שביל הזהב שיאפשר לה להרגיש עצמאית, ומאידך לקבל את העזרה הדרושה לה בייעוץ ותמיכה בענייני היום יום.
הפתרון הזה, שרבים עדיין לא מכירים, נקרא "תומך בקבלת החלטות". או במילים אחרות: אדם הממונה בידי בית המשפט, ותפקידו לייעץ - אך להשאיר את ההחלטה לאדם עם המוגבלות.
עבור רוב הצעירים והצעירות שהגיעו לגיל 18, החלטות כמו הרשמה ללימודים, משיכת כסף מהבנק או חתימה על חוזה דירה, הן עניין יומיומי. אבל עבור אנשים עם מוגבלות קוגניטיבית ונפשית, עצמאות היא עניין חמקמק; לרוב, ימונה להם אפוטרופוס - הורה או אדם אחר - שימשיך לקבל עבורם את ההחלטות המשמעותיות בחייהם.
דילמת ההורים
התפיסה הרווחת לפיה יש למנות אפוטרופוס לאנשים עם מוגבלות, התפתחה מתוך הנחה שאנשים עם מגבלה קוגניטיבית פגיעים יותר, ועלולים ליפול בקלות רבה יותר לניצול ולהחלטות שגויות.
בית המשפט הוא שמאשר את הבקשה לאפוטרופסות, והאפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים מפקח על אלו שמונו לתפקיד, על מנת לוודא כי זכויותיהם של האנשים שמונה להם אדם אחר שיחליט עבורם, נשמרות.
ד"ר עידית סרגוסטי, פעילה בארגון "בזכות": "עם מינוי אפוטרופוס לאדם, נשללת ממנו בפועל הזכות לקבל החלטות גדולות כקטנות הנוגעות לחייו; החל מההחלטה איפה ועם מי לגור, דרך ההבנה כיצד לנהל את כספו ורכושו, ועד לבחירות יומיומיות פשוטות ביותר כמו מתי לקנות מכנסי ג'ינס חדשים"
הדרך לאפוטרופסות הייתה סלולה גם עבור רוני. אבל כשגיל 18 התקרב, הוריה הרגישו שזה לא המסלול הנכון עבורה ועבורם. "זה נשמע לי יותר מדי קיצוני", אומרת אמה, תמר טל-אמציה, בשיחה משותפת עם רוני בבית המשפחה בכפר סבא.
התחושה הזאת התחלקה לשניים: מצד אחד, לרוני לא תהיה עצמאות בהחלטות והיא תידרש לאישור ולחתימה של הוריה בכל צעד שתבחר. ומצד שני, גם ההורים יהיו נתונים מעתה לפיקוח של משרד המשפטים, "כאילו שמישהו מסתכל מבחוץ על ההורות שלי", אומרת טל-אמציה.
כשההורים החליטו לבחון את האפשרויות העומדות בפניהם, הם נתקלו באפשרות שרבים עדיין לא מכירים והוא אותו "תומך בקבלת החלטות". התומך מסייע לאדם עם מוגבלות לקבל החלטות הנוגעות לעניינים כלכליים, רפואיים ואישיים - אולם כפי שהשם מלמד, תפקידו לייעץ ולתמוך ולא להחליט עבור האדם עם המוגבלות.
המסלול הזה עובר גם הוא דרך צו מינוי של האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים, אך בשונה מאפוטרופסות, ההחלטה אם לקבל את עצתו של התומך היא וולונטרית ונתונה בידי האדם עם המוגבלות. הדרך למיסוד האפשרות הזאת נסללה לפני עשור בדיוק, בזכות תיקון חקיקה.
קדם לכך מאבק ארוך שנים על זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות לאוטונמיה על חייהם.
"זכותם הבסיסית של אנשים עם מוגבלות לאוטונומיה אישית ולקבלת החלטות על חייהם, נשללת פעם אחר פעם", מסבירה ד"ר עידית סרגוסטי, אחראית קידום מדיניות בארגון "בזכות", שהיה ממובילי המאבק לפני כעשור. "אחת הדרכים החריפות ביותר שבהן הדבר קורה היא מינוי אפוטרופוס - מנגנון השולל בפועל את הכשרות המשפטית של האדם, ובכך פוגע בזכויותיו לאוטונומיה, לחירות, לכבוד ולקניין.
"עם מינוי אפוטרופוס לאדם, נשללת ממנו בפועל הזכות לקבל החלטות גדולות כקטנות הנוגעות לחייו: החל מההחלטה איפה ועם מי לגור, כיצד לנהל את כספו ורכושו, ועד לבחירות יומיומיות פשוטות ביותר כמו מתי לקנות מכנסי ג'ינס חדשים.
"הפגיעה אינה רק משפטית ויבשה; היא פוגעת בזכותו הבסיסית של האדם להיות מי שמחליט על חייו, ומעבירה את הסמכות לאחרים".
עניין של החלטה
ואמנם, ב-2016 תוקן החוק ומוסדה האפשרות למנות תומך בקבלת החלטות כתחליף לאפוטרופוס. לעיתים התומך הוא ההורה של האדם עם המוגבלות, ובמקרים אחרים מדובר במתנדבים שהוכשרו בידי משרד המשפטים.
החידוש הוא ש"לא שוללים לאדם את החירויות ואת היכולת לקבל החלטה", מסביר עו"ד בן ציון פיגלסון, האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים. "כשההחלטות מתקבלות על ידי האדם - זה עולם אחר, מסוגלות אחרת".
"חשוב לי שהורים לילדים עם צרכים מיוחדים לא ילכו אוטומטית לאפשרות של אפוטרופסות"
(צילום: יפעת פאר)
למרות ששיעור התומכים עדיין נמוך אל מול מינוי האפטרופסים, מחקר של מכון "ברוקדייל" מהשנים האחרונות, מציין כי ישראל היא בין המדינות המובילות בעולם בקידום השימוש בהחלטה הנתמכת. ואכן, מדי שנה ממונים כ-300 תומכים בהשוואה לאלפי אפוטרופסים.
עם זאת, לדברי סרגוסטי "מודל 'קבלת החלטות נתמכת' אינו מיושם בהיקף הנדרש". לשיטתה, מקור הפער הוא "חוסר מודעות ותפיסות שמרניות בקרב אנשי המקצוע".
באפוטרופוס הכללי מציינים כי בשנים האחרונות בוצעו מהלכים להגברת המודעות והנגשת האפשרות הזאת, בין השאר על ידי הכשרת מתנדבים והרצאות לגורמי מקצוע רלוונטיים.
"אני לא אומרת שאפוטרופסות אינה טובה או נכונה", אומרת תמר, "יש מקרים שבהם היא נדרשת. אבל חשוב לי שהורים לילדים עם צרכים מיוחדים לא ילכו אוטומטית לאפשרות הזו".
תמר: "אני בוחרת לא להיות אפוטרופסית, כי מצפונית זה לא נכון בעיניי. אני רוצה להיות מי שעוזרת לרוני להבין, לחשוב ולבחור כשקשה לה - לא מי שמחזיקה בסמכות להחליט במקומה"
לצד זה, לבחירה הזאת יש גם מחירים: מכיוון שמשפטית רוני עומדת ברשות עצמה, היא נדרשת להיות על הקו בשיחות טלפון עם הבנק או עם קופת החולים. כיוון שהמודעות לנושא ההחלטה הנתמכת עדיין נמוכה בקרב נותני השירות, הדבר גורם לעתים לסרבול.
וישנו גם חשש מהונאות. עו"ד פיגלסון מציין כי ישנן אפשרויות משפטיות שונות לצמצום הסיכון הזה, ותמר מוסיפה כי חרף החששות והקשיים - היא לא מצטערת לרגע על הבחירה. "אני בוחרת לא להיות אפוטרופסית, כי מצפונית זה לא נכון בעיניי. אני רוצה להיות מי שעוזרת לרוני להבין, לחשוב ולבחור כשקשה לה - לא מי שמחזיקה בסמכות להחליט במקומה".
פורסם לראשונה: 00:00, 23.09.26
