למה סרט טוב מצליח לגרום לנו לשכוח את עצמנו? למה אנחנו בוכים על דמויות שלא באמת קיימות, מרגישים כאב כשהן נפגעות, ולפעמים יוצאים מהאולם כאילו עברנו חוויה אמיתית? בפרק הזה אני מארחת את ד"ר גל רז, חוקר מוח וקולנוע, כדי לפרק את הקסם הקולנועי דרך עדשת מדעי המוח. אנחנו מדברים על איך במאים "משחקים" לנו בקשב, איך הם מסנכרנים בין המוחות של הצופים ולמה לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו ממש בתוך הסרט. אזהרת ספוילר! דרך דוגמאות מסרטים כמו בין כוכבים, 127 שעות, Eyes Wide Shut וסרטיו של מיאזאקי, אנחנו צוללים אל מנגנוני האמפתיה של המוח, מנסים להבין על מי אנחנו באמת בוכים כשאנחנו בוכים בסרט, למה סרטי אימה יכולים להיות מהנים, ואיך קולנוע מצליח להשפיע עלינו הרבה אחרי שהוא נגמר.