מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, ואיזה חלום הגשימו בצל המלחמה? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת שינפלד-שובל, קיבוץ משמר הנגב
בצילום: בצילום: רותי (45), רונית (59), יעל (31), גיא (12), יונתן (6), פרדי (בן הזוג של יעל) והכלב שמעון. מחוץ לצילום: יובל (27).
משפחת שינפלד-שובל (צילום: אסי חיים)
הבית? בית פרטי, 6 חדרים שנבנה לפני 10 שנים ב-2.4 מיליון שקל. היום נמכרים במקום בתים דומים בכ-4 מיליון שקל.
משמר הנגב? רונית: "אני באר-שבעית, וכל השנים הייתי בדרום. הייתי נשואה ויש לי שני ילדים גדולים, יעלי ויובל. אחרי שהתגרשתי ונכנסתי לזוגיות עם רותי, התחלנו לחפש בית בסביבה". רותי: "הפעם הראשונה ששמעתי על משמר הנגב הייתה כשהגענו לכאן. זה קרוב לכביש 6, אז מבחינתי זה היה בסדר. שכרנו בית, שם נולד גיא. אחרי כמה שנים בנינו את הבית הזה לפי הצרכים שלנו. עשינו לרונית קליניקה". רונית: "יש פה בגדול תחושת ביטחון, אבל ב-7 באוקטובר היה לנו הרבה מזל, תפסו מחבלים עם מפה של משמר הנגב".
ביטחון? רונית: "מאז 7 באוקטובר תחושת הביטחון התערערה. אני גם בחשש ממה שקורה ומתפללת שהבחירות יעברו בשלום ולא יהיה איזה פיצוץ שבו לא תהיה הסכמה על התוצאות. אני כל הזמן מרגישה שאנחנו על חוט השערה, ושהבסיס המשותף מתערער, ואין לנו משהו אחר. למשל, היינו בווינה עכשיו וגירשו אותנו מהשוק". רותי: "בעל בסטה שאל מאיפה אנחנו, ואמרתי מישראל. הוא התחיל לצעוק וגירש אותנו. לא נעים. זה הרגיש משפיל ושעתיים אחרי היינו בדממה, מנסות לעכל מה קרה. היינו ממש בסטרס".
איך הכרתן? רותי: "בעבודה. רונית ניהלה את הרשות למלחמה בסמים, ואני הגעתי לעבוד שם". רונית: "הייתי נשואה, וזו הייתה חברות שהפכה לאהבה. התאהבתי ברותי. כשזה קרה התפצלנו. רותי עברה לארגון 'פותחים עתיד'. אני זוכרת שמצאתי לה את מודעת הדרושים בעיתון. היום היא המנכ"לית של הארגון. זה לקח 5 שנים עד שיצאנו לאור. היום הגרוש שלי הוא חלק מהמשפחה".
מה עושות? רונית: "אני מטפלת בטראומות ומנכ"לית של עמותת 'עדן', שמתמחה בטיפול בפוסט-טראומה אצל נערות ונשים. העמותה מפעילה פנימייה, בית-ספר לבנות ומכינה. התחלתי כמנהלת הפנימייה לפני 20 שנה. כמו הרבה דברים, זה קרה במקרה. הייתי עם הבת שלי בצילומים לתוכנית 'ששטוס' בערוץ הילדים. זו הייתה תחרות בין כיתות, והכרתי שם את המנכ"לית הקודמת שהציעה לי לבוא לנהל את הפנימייה שדרשה יכולת טיפול וניהול. הקמנו מרכז טיפול שהיום יש בו כ-100 מטופלות ונותן מענה לכל העוטף. אחרי 7 באוקטובר הקמנו את 'נשים מספרות מלחמה', שמתעד סיפורי נשים".
סיפורי נשים? רונית: "הייתה אצלי בקליניקה שורדת מהנובה שראיתי שיש לה צורך לספר את הסיפור שוב ושוב, והבנתי שחייבים לתעד את זה כי ככל שיעבור זמן הרצף ייקטע. אבל יש גם מחשבה פמיניסטית - להשמיע את הקול של הנשים. הן אומרות: 'עד שלא דיברתי לא חשבתי שיש לי סיפור'. צילמנו כ-100 נשים, וראיינו מטפלות שרצו לחזית".
רותי? "התחלתי לפני 20 שנה לנהל את 'פותחים עתיד' בבאר-שבע, והיום אני מנהלת את כל החברה, שהיא חברת בת של הסוכנות היהודית. אנחנו פועלים בכ-60 רשויות ברחבי הארץ, ועובדים עם ילדים ומשפחות במצבי סיכון. אני מאמינה בקלישאה השחוקה שכל ילד זקוק למבוגר אחד שיאמין בו. זה משפט משנה חיים, ועל זה מבוססת כמעט כל העבודה שלנו. המטרה של התהליך היא לשפר את איכות החיים של הילדים. יש לנו כ-400 עובדות שאנחנו קוראים להן נאמנות, והן בונות לכל ילד תוכנית אישית על פי החוזקות שלו. המטרה שלי היא לשכפל את זה ולגדול כדי להגיע לעוד ועוד ילדים, ואחרי 7 באוקטובר נכנסנו לעוטף ולקווי העימות בצפון. אנחנו בתקופה שבה ילדים רבים נכנסו להגדרה של ילדים בסיכון, ואם נתערב בזמן הסיכוי שלהם לצאת מזה גבוה, כדי שלא נמצא את עצמנו בעוד עשור עם דור שבור ואבוד".
מנכ"ליות? רותי: "החיים שלנו הם יומן מול יומן, שתינו עמוסות ועובדות המון. אנחנו הרבה פעמים גם עוזרות זו לזו בעבודה, חולקות לפעמים מידע על תורמים". רונית: "אנחנו גם יועצות זו של זו, כי היא מכירה את הארגון שלי ואני מכירה את הארגון שלה".
מצב כלכלי? רונית: "אנחנו בסדר גמור, אף ששתינו פזרניות מאוד. לאחרונה תפסנו אומץ וקנינו בית ביוון, זה היה חלום ישן שהצלחנו לממש".
בית ביוון? רותי: "זה בית קטן וישן. התקציב היה מוגבל, אבל החלטנו לקנות ולא לחכות שיהיה לנו מספיק לבית על הים. אנחנו משכירות אותו באייר-בי-אנד-בי, ויש מישהי מקומית שדואגת לניקיון ומטפלת באורחים. זה לא רווחי, אבל מכסה את ההוצאות. זו יותר השקעה אמוציונלית. אם מחפשים תשואות גבוהות זה לא המצב. האמת שהייתי בטוחה שנהיה שם הרבה יותר. אנחנו לא טובות בלצאת לחופשות, וחשבתי שאם תהיה לנו האופציה הזו זה יגרום לנו לנסוע יותר. אבל יש פער בין מה שדמיינו למה שקורה בפועל. מקווה שזה יקרה יותר בעתיד".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
