"רוצה לעשות משהו שישפיע על העולם": לזכרו של רס"ר גל מאיר איזנקוט ז"ל
רס"ר גל מאיר איזנקוט ז"ל, לוחם בחיל הרגלים, נפל בקרב בצפון רצועת עזה ב-7 בדצמבר 2023, והוא בן 25 בנופלו. גל, בנו של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט ושל חנה, נולד למשפחה חמה ואוהבת, והיה דמות דומיננטית, מצחיקה, ערכית ורגישה שהותירה חותם עמוק על כל מי שפגש בו.
1 / 4
דומיננטי בחיי המשפחה
גל נולד בבית מלא חיים. אביו מציג אותו כאדם שנוכחותו הורגשה תמיד ובכל פינה. "גל נולד לחנה ולי, אחרי ארבעה ילדים. בתוך המשפחה היה מאוד מאוד דומיננטי בחיים של כולנו. גל נולד אחרי שלוש בנות. הוא הביא הרבה מאוד שמחה, הן כרכרו סביבו. ידע להתעמת איתן והן ידעו להתעמת איתו, והרבה מאוד ויכוחים - הוא היה וכחן גדול, היה 'פלספן' לא קטן. ככל שהוא גדל והתעצב, הוא גיבש לעצמו קווי אופי מאוד מאוד מיוחדים".
כבר בילדותו בלט בשילוב של חריצות, הישגיות וקסם אישי כבוש. חברו שי ירון מספר על מפגש מוקדם בתנועת הנוער: "הכרנו בצופים, איפשהו בכיתה ה' או ו', במחנה קיץ. זה היה בדיוק אחרי שהוא השתתף בריאליטי של ילדים, שקראו לו 'מסע קיץ'. הוא היה מין סלב קטן במחנה הקיץ, והוא ממש היה מובך ולא ידע מה לעשות. הוא מצא את עצמו נותן חתימות לילדות שצעירות ממנו בכמה שנים".
בנעוריו בלט גל בספורט והתחרה בטריאתלון. אביו גדי נזכר בשבת הראשונה לאחר שנכנס לתפקיד הרמטכ"ל, רגע שממחיש את הרגישות והעצמאות של גל: "הוא היה מאוד מאוד הישגי. עסק בטריאתלון. אני ליוויתי אותו כל הילדות לאימונים, עד היום שמוניתי לרמטכ"ל. קמתי בשבת הראשונה שבה כיהנתי כרמטכ"ל ולקחתי אותו, וכשחזרנו הביתה הוא אמר לי: 'אבא, זה פעם אחרונה. מהיום, אתה לא לוקח אותי. או אמא, או שאני לא אלך'. אמרתי לו: 'למה?', הוא ענה לי: 'ספרתי, שלושה מאבטחים ונהג היו צריכים לקום ביום שבת בבוקר, פעם אחרונה'".
חברו שי מוסיף על האופי הנחוש של גל: "כולנו היינו בכושר קרבי יחד, מגיל די צעיר. ודווקא גל היה טריאתלט בעיקר, והוא הצטרף לכושר קרבי יחסית מאוחר. הוא החליט שייטת - כשהוא מחליט שהוא עושה משהו, הוא ננעל. דווקא בטריאתלון, מה שהיה לו הכי קשה זה השחייה. יכול להיות שמשם נכנס לו גם הג'וק של שייטת".
הצניע את ייחוסו המשפחתי
גם בגיבוש הצבאי הקפיד גל שלא להסתמך על ייחוסו המשפחתי. אביו מספר: "הוא הגיע לגיבוש, שאלו אותו: 'איך קוראים לך?', אמר: 'קוראים לי גל מאיר' - זה השם האמצעי שלו. וכשהוא סיים אותו, הודיעו לו שהוא עבר והתקבל, ושאלו אותו: 'מה ההורים שלך עושים?'. אז הוא אמר: 'אבא שלי בצה"ל', שאלו אותו: 'אוקיי, בצה"ל, מה בצה"ל?', הוא אמר: 'איש קבע'. כשלחצו אותו: 'מה הוא עושה בצה"ל כאיש קבע?', אז הוא אמר: 'אבא שלי הרמטכ"ל'. אז אמרו לו: 'אבל אתה מאיר?', הוא אמר: 'לא, זה השם האמצעי, שם המשפחה שלי זה איזנקוט'".
גל התחיל במסלול בשייטת, אך לאחר שהחליט לפרוש, המשיך לשירות משמעותי ביחידות המיוחדות. "הוא התחיל בשייטת וזה היה ברור ששייטת זה ייעודו, והוא עשה כל מה שהוא יכול", אומר אביו. "ובסוף ההחלטה לפרוש הייתה החלטה מאוד קשה. הוא הסתובב בין יחידות קרביות: אגוז, מגלן ודובדבן, ובחר את מגלן".
בתום השירות הסדיר יצא גל לטייל בעולם ולממש את סקרנותו הרבה. בת זוגו, אריאל טישלר, מתארת את היכולת שלו ליהנות מכל עולם ומכל רגע. "גל היה בן אדם קיצוני, כאילו היה כזה בן אדם שאוהב הכל מהכל. מצד אחד היה תלמיד כזה שהרחיב פיזיקה, ומתמטיקה, וביולוגיה, והיה הכי חכם, ורצה ללמוד רפואה. מצד שני היה בן אדם שהיה עושה שטויות והולך למסיבות, ופשוט נהנה מכל העולמות".
אביו מוסיף: "כשגל השתחרר, הוא הרגיש שהיה חסר לו משהו וזה טיולים בעולם. אחרי תקופה של כשנתיים הוא הרגיש שהוא מיצה, חזר לארץ, עשה פסיכומטרי, והתחיל ללמוד באוניברסיטת תל אביב".
הטיול הבלתי נשכח
אחת החוויות המיוחדות שלו הייתה במסע בשביל ישראל, כפי שנזכר חברו שי: "זה היה בדיוק בין הסגרים של הקורונה. אני קם בבוקר בבית של ההורים, פותח עיתון, אני רואה שמחר ייכנס סגר. זה היה ברור לשנינו: טוב, צריך לארוז תיקים ולנסוע, היום. ואז באמת, תקופה מדהימה, שזה רק אני וגל בשטח, מטיילים. בדיעבד, אתה לא מבין אחר כך איזה משמעות תהיה לזה".
חודשים ספורים לפני נפילתו, בנסיעה משפחתית לפורטוגל, שיתף גל את אביו בחלומו: "חודשיים וחצי לפני המלחמה עשינו טיול משפחתי בפורטוגל, ונסענו ביחד. היו לנו עשרות שעות של שיחות בנסיעות בדרכים. שאלתי אותו: 'גל, מה תרצה להיות שתהיה גדול?', הוא אמר לי: 'אני רוצה לעשות משהו שישפיע על העולם'".
כשפרצה המלחמה ב-7 באוקטובר, גל לא היסס לרגע. אביו גדי משחזר את שיחתם באותו בוקר נורא. "בשבעה באוקטובר הוא מגיע אלינו להרצליה מתל אביב ונשאר אצלנו לשבת כי החברים עשו איזה ערב. אני ניגש אליו ומעיר אותו ואומר לו: 'גל, יש מלחמה'. אז הוא מסתכל עליי ואומר: 'איזה מלחמה בראש שלך?'. אמרתי לו: 'תשמע, יש טנדרים בתוך שדרות, זה מלחמה'. כבר מהדרך הוא כתב למפקדים שלו: 'אני מוכן, לאן להתייצב ואיפה להגיע?'".
המוטיבציה העמוקה שלו נבעה מכאב על הקורבנות וממחויבות מוסרית להגנת המדינה. "הוא סיפר לי ששתי ידידות שלו נרצחו בנובה, והוא לקח את זה מאוד מאוד קשה", אומר אביו גדי. "אבל הדבר שהכי זעזע אותו זה שיש ילדים קטנים בעזה שנחטפו. שם הוא היה מאוד מאוד שלם עם המשימה הזאת".
הפרידה האחרונה בתחנת הרכבת
גדי נזכר בגעגוע בסוף השבוע האחרון בבית. "הוא מגיע הביתה שבוע לפני שהוא נהרג, מספיק להיות ביום שישי בבית. הוא נוסע לחברה שלו לאריאל, נוסע לפגוש את החברים שלו. בשש, שש וחצי בבוקר אני מעיר אותו, מוצא אותו על הספה, שם הוא אהב לישון. אני מעיר אותו ואומר לו: 'גל, שש וחצי, נזוז'. זהו, נפרדנו בחיבוק בתחנת הרכבת. אני מודה שהייתה לי תחושה כבדה".
גל שירת כמפקד החוליה הרפואית בפעילות חילוץ. ב-7 בדצמבר 2023, במהלך פעילות מבצעית באזור ג'באליה, נפגע המבנה שבו שהה מפיצוץ מטען. אביו, שהיה באותה עת בסיור מבצעי כשר בקבינט, שחזר את רגעי הבשורה הקשים: "כשר בקבינט, אני נוסע לבקר ברצועת עזה, במפקדת אוגדה 162. אני מסתכל על מרשם הקרב של האוגדה ואני רואה שהגדוד שלו מופיע שם, ושהוא נמצא באזור ג'באליה. חצי שעה אחרי שאני מגיע לשם, אני רואה שיש התרחשות. בהמשך אני רואה בפתח אלוף שהיה בתקופתי אלוף פיקוד מרכז, נדב פדן, והוא אומר לי: 'סע הביתה, גל נהרג'".
נפילתו של גל הותירה חלל עצום בלבבות אוהביו. אביו מספר על מנהיגותו השקטה ועל הערכיות שהנחתה אותו: "הילד שאתגר אותי הכי הרבה זה גל. הוא ידע להעיר לי גם על דברים תוך כדי שיחה, וגם כשהייתי מתראיין לתקשורת. הטלפון הראשון על אמירה כזאת, אמירה אחרת. חוש הצדק שלו היה מאוד מאוד מפותח. חוש צדק ואנושיות. הוא היה ער מאוד להתנהגות אנושית".
גל חי חיים מלאים, גדושי משמעות, חברות ואהבת אדם, והותיר מורשת של חוש צדק, רגישות ונתינה.
רס"ר גל מאיר איזנקוט, חיל רגלים, נפל בתאריך 7.12.2023, בן 25 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.