נלחם לשרת בקרבי, יצא לשנה של מילואים - ונפל בלבנון: פרידה מהגיבור רס"ר שלמה אביעד ניימן ז"ל"
רס"ר שלמה אביעד ניימן ז"ל, לוחם מילואים בחיל הרגלים, שנפל בקרב בלבנון ב-23 באוקטובר 2024, היה ילד שהביא הביתה הרבה שמחה והרבה רעש.
1 / 5
אביעד, הרביעי מבין 12 ילדיהם של נעמה ואליקים, נולד וגדל במצפה יריחו. הוא אהב להשתולל, לצחוק ולהצחיק, ובאופן קבוע ישן בלילה עם כדור ובכה כשניסו לקחת לו אותו באמצע הלילה. "הוא היה ילד של הפכים", אומרת אמו, "רציני מאוד ומצד שני הכי שטותניק שיש".
ובכל זאת, מגיל צעיר היה מה שנעמה מכנה "מנהיג שקט": זה שיוזם את אירועי בית הספר, קונה את הדברים לל"ג בעומר ומארח ערבי כיתה בבית.
דניאל פולק, שפגש אותו כתלמיד חדש שהצטרף לכיתה, מתאר נער "מאוד-מאוד חי", שמחפש כל הזמן לעשות שטויות והרפתקאות - אבל גם דברים משמעותיים.
אביעד, מספר פולק, היה הראשון בכיתה עם רישיון לאופנוע, והראשון שהוציא רישיון למשאית, כי רצה לנהוג על כל מה שאפשר.
בכיתה י"א הוא התחיל לצאת עם שיר. "היינו זוג כל השביעית והשמינית", היא אומרת, "ילדים מאוהבים". בגיל 18, עם סיום לימודיהם בתיכון, הם התחתנו ועם השנים נולדו להם ארבעה ילדים - חגי, צוריה, כרמי ורפאל.
"אף אחד לא חוזר לקרבי"
לצבא התגייס אחרי החתונה, זמן קצר לאחר שהפך לאב לבנו הבכור, ולמרות זאת לא ויתר על שירות קרבי. הוא עבר טירונות בגולני, קיבל תנאי שירות בזכות הילד, וחזר הביתה בכל שבת. אחרי שמונה חודשי הכשרה, כשהצוות עבר לגדוד ושיר ילדה את בתם השנייה, אביעד עבר לשרת ברבנות הצבאית.
לקראת סיום השירות, אמר לו מפקדו שאין סיכוי שיחזור לשירות מילואים קרבי, ומי שמתרגל לתנאים של הרבנות לא חוזר. אבל אביעד, שהשתחרר מהסדיר בתפקיד לא-קרבי, לא התכוון לוותר.
"כל דבר שהוא רצה, הוא הצליח להשיג", אומר פולק. ואכן, מיד אחרי השחרור אביעד פעל כדי לחזור למילואים כלוחם קרבי.
באזרחות התלבט בין לימודי ישיבה לעבודה, ובסוף בחר לשלב. הוא התחיל ללמוד משפטים, ובמקביל הקים עסק עם אחיו הבכור, עמיחי.
"לי היה ברור שאני רוצה אותו לידי", אומר עמיחי. "מאז שהיה נער הוא התעניין בעבודה שלי, ושמחתי מאוד שהוא הצטרף אליי".
התפקיד של אביעד, מסביר האח, היה לעשות כל מה שאף אחד אחר לא עושה - "הוא היה מעין 'סמנכ"ל טיפול'; נפגש עם ראש העיר, ואחר כך גם ניקה את השירותים במקרה שבו המנקה לא הגיע".
בכל פגישת עבודה אביעד הביא עמו רשימה של נושאים לטיפול, שתמיד התפתחה לרשימה נוספת שבעזרתה ביקש לסייע לאחרים. "רגע, צריך גם לעזור לזה, ולטפל בהוא, ולדאוג שיהיה להם את כל מה שצריך", הוא היה אומר - וזו הייתה, מתאר עמיחי, "רשימה של חסד עבור אנשים שניסה לעזור להם דרך הקשרים שלו".
הרצון הזה לעזור לאחרים הביא אותו בגיל 25 לתפקיד יו"ר ועד היישוב במצפה יריחו, וגם אחרי שעזב את המזכירות, כשהיה שם צורך בעזרה, קראו לשניים: לרב היישוב ולאביעד.
שיר: "החברים תמיד צחקו עליו והיו אומרים לו: 'די, תירגע, אין לנו כוח לעוד פרויקט'. אבל הוא לא היה מסוגל להפסיק, ותמיד רצה לעזור לכל מי שרק היה יכול".
אבל כשנכנס הביתה, כל זה נשאר בחוץ. שיר זוכרת את הרגע שבו אביעד היה סוגר את הדלת ועל פניו הבעה של 'סוף-סוף, סוף-סוף אני איתך'. "הרגשתי וידעתי איפה נמצא הלב שלו", היא אומרת בגעגוע.
הוא היה, לדבריה, האבא הכי כיפי בעולם: קונה לילדים המון צעצועים שהוא עצמו מתלהב מהם, משחק איתם, לוקח אותם לטיולים בטרקטורון ובג'יפ, מצחיק ומציק ויודע גם להיות רציני כשצריך.
כמה חודשים לפני שפרצה המלחמה אביעד התחיל ללמוד עם חגי, שהיה אז בן 11, ש"ס משנה לקראת בר המצווה. אולם את הלימוד חגי סיים לבדו.
ערב ראש השנה, לבנון
בשמחת תורה 2023 היו אביעד ושיר אצל הוריו במצפה יריחו. במהלך החג התקשר המ"מ: במוצאי שבת יוצאים לצפון. אביעד ארגן את הציוד עוד לפני שהחג יצא, ונסע.
מאז לא ממש חזר. שני סבבי מילואים בצפון, סבב בעזה, ובערב ראש השנה תשפ"ה, אוקטובר 2024, נכנס הגדוד ללבנון.
לפני הכניסה ללבנון, שיר בכתה וביקשה שלא ילך - לא הפחד הכריע אותה, אלא הידיעה שאחרי שנה של סבבים, כבר היה ברור שאף אחד לא יודע מתי ואיך זה ייגמר.
"הוא ניסה להרגיע ואמר שיהיה בסדר", היא נזכרת בשיחה ההיא, "אמרתי לו: 'אביעד, תסתום כבר. אתה לא מבין שזה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לי בחיים'".
בחופשה האחרונה מהמילואים היו לו כמה שעות בבית, והוא התעקש לבקר גם את הוריו - דבר שלא תמיד קרה בהפסקות בין הסבבים. "זה היה יותר מדי מדויק", אומרת נעמה. "היה ברור לי שזו הפגישה האחרונה".
ב-23 באוקטובר 2024, שנה ויום אחרי שיצא מהבית ב-7 באוקטובר, נפל אביעד בקרב בדרום לבנון, כשמטען התפוצץ ליד כוח מגדוד 222 של חטיבת כרמלי בה שירת. יחד עמו נפלו שלושה לוחמי מילואים נוספים מהגדוד - מרדכי חיים אמויאל, שמואל הררי ושובאל בן-נתן, זכרם לברכה - ושישה נפצעו קשה. הוא הובא למנוחות בהר הרצל.
מכתב לכל ילד
אביעד הותיר אחריו את אלמנתו שיר, את ילדיו חגי, צוריה, כרמי ורפאל, את הוריו ואת אחד עשר אחיו ואחיותיו.
בתקופה שהיה בעזה, כתב אביעד בטלפון שלו מעין צוואה למשפחה: איך לחיות בפשטות, מה חשוב באמת בחיים ומחשבות נוספות שהנחו אותו בחייו, מספרת אמו נעמה. לצוואה הוסיף גם מכתבים אישיים - לשיר ולילדים.
אחרי נפילתו, כשנחשפו למכתביו, גילו שלחגי ולצוריה, הילדים הגדולים, יש מכתבים - ואילו המכתבים עבור כרמי ורפאל, שני הקטנים, נותרו ריקים. "כנראה התחיל ולא הספיק לסיים", מסבירה אמו.
שיר התלבטה מה לומר להם. כשכרמי, בת עשר, שאלה, היא ענתה לה: מה שחשוב זה שאבא כתב את השם שלך ותכנן לכתוב לך מכתב. שאת היית הכי חשובה לו בעולם, ושהוא לא כתב לאף אחד חוץ מכם.
"וגם אם הוא לא הצליח באותו רגע להביע במילים שום דבר", אמרה שיר, "העובדה שהכין עבורכם מכתב, זה כבר אומר הכול".
לאחר שאביעד נפל, נעמה החלה ללמד בבית בבית הכנסת שהקים ביישוב בו הם מתגוררים.
פולק, חברו הטוב מילדות, מספר שבכל פעם שמשהו מתרחש בחייו, האינסטינקט הראשון שלו הוא עדיין להתקשר לאביעד ולשאול מה עושים - ורק אז הוא נזכר שאי אפשר. "אביעד ידע לשלב בין לימוד התורה לבין החיים עצמם", אומר פולק, "הוא ידע לחיות את החיים האלו כמו שהתכוונו שנחייה אותם, וזה משהו שלקחתי ממנו להמשך החיים שלי, ואני בטוח שאביעד היה מרוצה מזה. אני בטוח שהוא היה שמח אם כולם היו חיים כמו שהוא חי".
אביעד עשה ב-31 שנות חייו את מה שאנשים רבים לא מספיקים בחיים שלמים, והותיר חותם של אור שלעולם לא ייכבה.
רב סמל ראשון שלמה אביעד ניימן ז"ל, חיל רגלים, נפל בתאריך 23.10.2024, בן 31 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
רס"ר
שלמה אביעד ניימן