6 כדורים, 6 מחבלים, ואובדן בלתי נתפס: פרידה מהגיבור אורי רוסו ז"ל
רס"ן אורי רוסו ז"ל, לוחם כיתת הכוננות של קיבוץ כפר עזה שנפל בקרב מול המחבלים ב-7 באוקטובר 2023, היה אדם חזק, גבוה וחכם, שמאחורי הפנים הרציניות שלו הסתתרו צחוק מדבק ועיניים טובות במיוחד.
1 / 4
אורי, בנם של פנינה ויוסף ואח לשגית, מעיין ויהונתן, גדל בקיבוץ כיסופים שבמערב הנגב, והיה נער אהוב ונוח שחיבב ספרות, אמנות ומוזיקה. לאחר נפילתו, אחד ממוריו המיתולוגיים בבית הספר ספד לו, ואמר: "כשאורי חייך, כל העולם זכה לקצת אור".
בגיל 18 התגייס אורי והחל בקורס טיס, במהלכו עבר לפלוגת נ"ט "עורב" של חטיבת הנח"ל, שם שירת כמקלען חוד ובהמשך גם כקצין. במהלך שירותו הציל אורי את חייו של חייל שנפצע קשה, ומפקדו תיאר אותו כ"דמות של תקווה ואומץ".
באימון בבסיס צאלים הכיר את דפנה, חיילת מכפר עזה, וכפי שהיא מספרת בחיוך - היא זו שהתחילה איתו. אחרי שבע שנים יחד נישאו השניים באוגוסט 2007, וכשבתם הבכורה, מאיה, הייתה בת חודש, החליטו לחזור לכפר עזה.
לימים נולדו לבני הזוג שתי בנות נוספות, אלונה ויעלה. לצד הכלב פינאט והחתולים, אורי היה אבא ששוכב על הדשא בחצר לצד בנותיו, ומלמד אותן להביט בכוכבים דרך טלסקופ. הוא גם היה זה שהכיר להן את כל סרטי "דיסני-פיקסאר" - כולל הסרטים המיתולוגיים מפעם.
אחת מבנותיו עדיין זוכרת את היום שבו חזרה הביתה מבית הספר, ומצאה אותו עם שקיות מלאות מצרכים. 'אני לא הולך ללמד אותך איך לבשל', אמר לה, 'אנחנו הולכים לבשל ביחד' – ומאז הם לא הפסיקו לבשל יחד.
מהנדס, כבאי ו'בוב הבנאי' של הבית
ביום יום היה אורי מהנדס, מנהל התחזוקה וההנדסה במפעל UBQ בצאלים, וגם "בוב הבנאי" של הבית, כפי שכינו אותו הבנות.
בקיבוץ היה חבר בוועד האגודה, במנהלת החינוך ובדירקטוריון חברת ההגברה "סינקופה", ובמקביל התנדב כלוחם אש בתחנת הכיבוי באשקלון וביחידת הכבאות של הקיבוץ, והיה חבר מסור בכיתת הכוננות.
חבריו זכו באדם שמביא איתו לכל מפגש אנרגיה חיובית ומוזיקה משמחת, ומי שהיה נפגש איתו, כפי שמתארת אחת מבנותיו, פשוט היה מתחיל לחייך. "אני מאמין שכל אחד מאיתנו נושא בתוכו את האור שיכול לשנות את העולם", אמר פעם באירוע משפחתי - והתכוון לכל מילה.
בלי לומר שלום
יום שישי, 6 באוקטובר, היה "שישי רגיל, לא משהו מיוחד", כדברי דפנה. ואז הגיעה שבת. ב-6:29 בבוקר, עם האזעקות הראשונות, הכלב פינאט העיר את המשפחה. הבנות ישנו יחד בממ"ד, במיטות קומותיים, ואורי ודפנה הצטרפו אליהן.
ואז אורי קיבל הודעה לנייד. הוא קם מהר לקרוא את הודעות כיתת הכוננות, יצא מהממ"ד, החליף בגדים ולקח את אקדחו האישי. הדבר הבא ששמעו הבנות היה את הדלת נפתחת ונסגרת. "מה, אבא הולך בלי להגיד שלום", שאלו את דפנה.
ואורי, שהיה בטוח שהוא חוזר עוד רגע, כבר היה בדרך על אופניו לנשקיית הקיבוץ. בשעה 6:50 שלח הודעה אחרונה בקבוצת כיתת הכוננות: "הגעתי לנשקייה".
זמן קצר לאחר מכן נודע לו שמחבלים חדרו לבית של חבריו הקרובים סמדר ורועי עידן. בית משפחת עידן היה הראשון בקיבוץ שממנו התקבל דיווח כזה. אורי מיהר לשם עם חברו לכיתת הכוננות, טל איילון, והשניים היו בין הראשונים בכפר עזה שיצרו מגע עם האויב.
אורי הספיק לירות שישה כדורים ולחסל שישה מחבלים, ואז נורה ונהרג לצד טל.
עברו יומיים מהרגע שבו יצא מפתח הבית ועד שנודע לדפנה מה עלה בגורלו של בעלה. רק ביום שני אחר הצהריים, אחרי שהגיע הזיהוי הוודאי והיא ובנותיה פונו מהקיבוץ, התבשרה על נפילתו של אורי בקרב.
דפנה נכנסה לחדר שבו היו הבנות. הן הביטו בפניה הכאובות, והיא לא נדרשה לומר מילה - הן הבינו לבד שאביהן אינו בין החיים. היא ישבה איתן על המיטה ושלושתן התחבקו זמן רב בלי לומר מילה.
אורו יאיר לעד
אורי הותיר אחריו את אשתו דפנה, את בנותיו מאיה, אלונה ויעלה, זוג הורים, שתי אחיות ואח.
כמעט שלוש שנים אחר כך, בנותיו של אורי עדיין מנסות להשלים עם העובדה שאביהן לא הספיק להיפרד מהן באותו בוקר, ובינתיים הן נושאות את זכרו על גופן: המילה "אוהב", שבה חתם מכתב לדפנה, חרוטה להן על שרשרת ועל צמיד, וטבעת הנישואים שענד על אצבעו - זו שדפנה חרטה עליה "שלך לעד" כשהציעה לו נישואים - חולקה ביניהן, חתיכה לכל בת, עם האות הראשונה של שמה.
"אני גאה ואוהבת אותו", אמרה דפנה, "הוא הלך להציל את החברים שלנו, את סמדר ורועי, ואני גאה בו גם על זה".
אורי עשה ב-44 שנות חייו את מה שאנשים רבים לא מספיקים בחיים שלמים, והותיר חותם של אור שלעולם לא ייכבה.
רס"ן אורי רוסו ז"ל, חיל מערך הגנת הגבולות, נפל בתאריך 7.10.2023, בן 44 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
רס"ן
אורי רוסו ז"ל