אנה ווינטור לעולם לא תשכח את ההשפלה שעברה מקבוצת אקטיביסטים של הארגון לזכויות בעלי החיים PETA במרץ 2005. דקות ספורות לאחר שיצאה מתצוגת סתיו-חורף 2005-06 של בית האופנה שאנל בפריז, היא חטפה היישר לפנים – ולא בפעם הראשונה – פאי טופו שהשליכו עליה מפגינים נגד פרווה. כדרכה, היא לא איבדה את חוש ההומור הבריטי: "אני חושבת שזה היה אורגני", אמרה, לפני שהוסיפה, בתגובה לשאלה אם האירוע ישפיע על בחירות הלבוש שלה: "אלבש יותר פרווה".
אנה ווינטור לאחר שהשליכו עליה פאי טופו, 2005
במשך שנים סימנו ארגונים לזכויות בעלי חיים בעולם את ווינטור כמי שאחראית על עידוד השימוש בפרווה בעולם האופנה, והיא, בתגובה, נלחמה איתם חזרה באש. בתי אופנה רבים שעשו שימוש בפרווה כמו גוצ'י, ורסאצ'ה ופנדי הופיעו בכתבות אופנה מערכתיות במגזין ווג שערכה, והיא עצמה לבשה פרווה בכל אירוע פומבי. אבל גם לכוח – כפי שגילתה שוב לאחרונה בפרשת התערוכה שתוכננה לג'ון גליאנו – יש מגבלות.
המחאה שהוביל הארגון מסוף שנות ה-80 ואילך נגד השימוש בפרווה – הצליחה. בעשור שעבר עוד ועוד בתי אופנה הפסיקו את השימוש בפרווה, עד כי כבר ב-2020 הודיעו ב-PETA על סיום קמפיין הפרווה ומעבר להתמקדות מפורשת בתעשיות העור והצמר. גם קבוצת קונדה נאסט, מעסיקיה של ווינטור, הודיעה שלא תציג פריטים מפרווה חדשה בתוכן ובפרסום שלה ברחבי העולם, לרבות במגזין ווג.
ההפגנה בתצוגה של COS בשבוע האופנה בניו יורק, 2026
(צילום: Caitlin Ochs\Reuters)
למעשה, צמר היה חלק מהאג'נדה של הארגון במשך שנים, אך לתקופה ארוכה הוא לא זכה למעמד תקשורתי כמו פרווה. בכל זאת, תמונות של דביבונים שמחושמלים למוות דרך פי הטבעת כדי לא לפגוע בפרווה, יוצרות אפקט מזעזע יותר מגז צמר. מי שהצית את הדיון מחדש הוא סטיבן קולב, ששימש כנשיא ומנכ"ל מועצת מעצבי האופנה האמריקאית (CFDA) כאשר איבד עשתונות בתצוגה של COS שנערכה החודש בשבוע האופנה בניו יורק.
במהלך התצוגה פרצו אל המסלול חמישה פעילים של PETA, כשהם נושאים שלטים הקוראים ל-COS ולחברת האם שלה, ענקית האופנה השבדית H&M, להפסיק להשתמש בצמר. מסיבה לא ברורה, בחר קולב לקום ממקומו, תפס באלימות שניים מהמפגינים וכיסה את פיהם בידיו, על אף ניסיונותיהם להשתחרר מלפיתתו. במקרה אחד הוא הפיל מפגינה לרצפה, כיסה את פיה בידו ו"נעל" אותה באמצעות רגליו.
סטיבן קולב תופס מפגינה בתצוגה של COS
בתיעוד מהאירוע, שהתפשט מיד ברשתות החברתיות, נצפה גם מנכ"ל קוס דניאל הרמן, שישב לצידו של קולב. בסרטון שהופיע בעמוד האינסטגרם של "דיאט פראדה", הרמן נראה מתערב פיזית באחת התקריות ולא מנסה להרגיע את הרוחות. גם האורחים המפורסמים בקהל – ביניהם שרון סטון ונעמי ווטס – המשיכו לצפות בבגדים שעל המסלול כאילו כלום לא קרה.
זה לא נעצר שם. בתצוגה של H&M, שפתחה את שבוע האופנה בלונדון, המשיכו פעילי PETA בדרכם. לצד מיצג מדמם עם שלטים שעליהם נכתב "זה מה שנשאר מסריג הצמר שלך", עלו פעילות ופעילים של הארגון על המסלול, הפעם ללא הפרעה מצד מאבטחים, אנשי החברה או פיגורות מהתעשייה שרצו לעשות שרירים.
מפגינים של PETA בשבוע האופנה בלונדון, 2026
בחזרה לניו יורק. קולב התנצל עוד באותו יום והודה כי "פעל באופן בלתי הולם", וכי היה עליו להניח לאנשי האבטחה לטפל במצב. במקביל הוא זכה לתמיכה מחבריו לשדרה השביעית במנהטן – הלוא היא שדרת האופנה של ניו יורק. כמה ימים לאחר מכן הודיע ה-CFDA כי קולב יוצא לחופשה מרצון עד לבדיקת האירוע, וארבעה ימים לאחר מכן, ב-18 בספטמבר, הודיע קולב על התפטרותו לאחר 20 שנה בארגון. בהודעת הפרישה כתב כי הגיע הזמן "לפרק חדש" עבורו ועבור הארגון.
הודיע על התפטרותו בעקבות העימות עם מפגינים. סטיבן קולב
(צילום: Dimitrios Kambouris/Getty Images)
הפרישה של קולב היא לא רק תמרור אזהרה לאנשים על מגבלות הכוח שלהם, ובוודאי על מגבלות השימוש בכוח פיזי. בדברי הימים של האופנה היא תיזכר כרגע אירוני במיוחד בקריירה שלו: קולב עצמו היה מזוהה לאורך שנים עם קידום מדיניות נגד פרווה בתעשייה האמריקאית, ובתפקידו ב-CFDA הוביל את ההחלטה שלפיה החל בספטמבר 2026 לא תותר פרווה בקולקציות המוצגות במסגרת לוח התצוגות הרשמי של שבוע האופנה בניו יורק.
להפוך את הפרווה מסמל סטטוס לסמל של אכזריות
PETA — People for the Ethical Treatment of Animals, הוקמה ב-1980 על ידי אינגריד ניוקירק ואלכס פצ'קו. הייתה זו קבוצה קטנה של פעילים שפעלה באזור וושינגטון מתוך דירתה של ניוקירק. כיום נמצא המטה בנורפולק, וירג'יניה, ולארגון יש פעילות ושלוחות ברחבי העולם.
הפריצה הגדולה הגיעה כבר בשנה שלאחר הקמת הארגון. פצ'קו התנדב במכון מחקר בסילבר ספרינג, מרילנד, ותיעד את תנאי החזקתם של 17 קופים ואת הניסויים שנערכו בהם. החומר הוביל לפשיטה משטרתית על המעבדה ולהפסקת מימון פדרלי למחקר. פרשת "קופי סילבר ספרינג" הפכה את PETA לארגון בעל נוכחות לאומית.
הפגנה של PETA בזמן שג'יזל בונדשן מדגמנת בתצוגה של ויקטוריה'ס סיקרט, 2002
(צילום: Matthew Peyton/Getty Images)
הפרשה העניקה לארגון את המוניטין האקטיביסטי שלו, אבל היה זה עולם האופנה שהעניק לו את הבמה. התצוגות המתוקשרות, הדוגמניות המפורסמות והפרוות הגרנדיוזיות אפשרו לארגון לייצר דימויים חזקים של גועל ורצח חיות בתעשייה שמייצרת יופי, סגנון חיים וראוותנות. קל היה להפוך את הפרווה מסמל סטטוס לסמל של אכזריות.
תור הזהב של הארגון היה בשנות ה-90 עם הקמפיין הבלתי נשכח I'd Rather Go Naked Than Wear Fur. הקמפיין החל עם חברות להקת The Go-Go's, ובהמשך גויסו אליו כמה מהנשים המפורסמות של התקופה: השחקנית פמלה אנדרסון, הזמרת נטלי אימברוליה והדוגמניות כריסטי טרלינגטון, טיירה בנקס, נעמי קמפבל, אל מקפירסון ואחרות. כולן הצטלמו בעירום והכריזו שלעולם לא ילבשו פרוות או יקדמו אותן.
קמפיין נגד פרווה, 1990
המסר היה פשוט: אם אפשר למכור פרווה באמצעות גוף יפה, אפשר למכור גם את הוויתור עליה באותו אמצעי. אבל הקמפיין לא החזיק מעמד. חלק מהדוגמניות שהשתתפו בו, כמו קמפבל וקרופורד, בחרו להמשיך להצטלם בפרווה. המקרה של קרופורד היה מביך במיוחד עבור PETA: ב-2002 היא הופיעה בתצוגה של רוברטו קוואלי לבושה בפרווה, והארגון תקף אותה בפומבי. קרופורד, מצדה, טענה כי מעולם לא הייתה דוברת רשמית של PETA וכי ההשתתפות שלה בקמפיין המקורי הייתה יותר מחווה אישית מאשר הצטרפות אידיאולוגית.
השלב הבא במערכת היחסים של PETA ועולם האופנה
לאור הצלחת הקמפיין נגד פרווה שנמשך לאורך שלושה עשורים – עכשיו, כאמור, סימנו בארגון שתי חזיתות חדשות: עורות אקזוטיים, לרבות תיקי בירקין של הרמס העשויים עורות נחש וקרוקודיל; וצמר. בניגוד לפרווה שמופשטת מגוף החיה בעודה בחיים, צמר אינו נתפס בדרך כלל כמוצר שמחייב מוות של בעל החיים. במשך מאות שנים הוא נתפס כחומר טבעי, מתחדש, חם ועמיד. בעולם האופנה, שבו פוליאסטר וסיבים סינתטיים אחרים עומדים בפני ביקורת, הצמר זכה למעמד של חומר "טבעי" ו"בר-קיימא". סבתא סורגת.
מנגד, אם תעשיית האופנה כבר קיבלה את הטענה שלפיה בעלי חיים אינם צריכים לשלם בחייהם עבור מוצרי יוקרה, מדוע לעצור בפרווה? ב-PETA טוענים שגם תעשיית הצמר כרוכה בפגיעה בבעלי חיים – החל בגזיזה אלימה, סירוס ופציעות, ועד פרקטיקות כמו mulesing, שבה מסירים חתיכות עור מאזור הישבן של כבשים צעירות כדי למנוע התקפות זבובים. לכן, מבחינת הארגון, הבעיה היא עצם השימוש בבעל חיים כחומר גלם לתעשיית האופנה.
הפגנה בשבוע האופנה בברלין, 2015
(צילום: Thomas Lohnes/Getty Images)
אלא שכאן הדיון מסתבך. בכתבה שפורסמה השבוע ב"ווג ביזנס" צצה שאלה חשובה בנוגע למידת האפקטיביות של הקמפיין. בניגוד לפרווה, צמר אינו מחייב את הריגת הכבשה, וכבשים מבויתות שגודלו במשך דורות לצורך צמר זקוקות, למעשה, לגזיזה. תעשיית הצמר מצביעה גם על תקני רווחת בעלי החיים, כמו Responsible Wool Standard, שנועדו להבטיח תנאים טובים יותר.
המאבק החדש פותח שאלה מורכבת יותר מזו שהציבה הפרווה: האם הבעיה היא ההתעללות בתהליך הייצור או עצם העובדה שאנחנו משתמשים בבעלי חיים כחומרי גלם? ומדוע לא לפעול לאיסור על פרקטיקות מזיקות, במקום לאסור על שימוש גורף בצמר? והאם האלטרנטיבה של שימוש בסיבים כמו פוליאסטר לא תפגע ביותר יצורים חיים שניזוקים משימוש במוצרים עשויים נפט?
PETA בשבוע האופנה בלונדון, 2017
(צילום: Leon Neal/Getty Images)
כך או כך, התקרית של פעילי הארגון עם סטיבן קולב מסמנת את המעבר לשלב הבא במערכת היחסים בין PETA לתעשיית האופנה. פרווה הייתה מטרה יחסית נוחה, מאחר שמעט אנשים צרכו אותה או זקוקים לה – בטח לאור ההתחממות הגלובלית. צמר הוא סיפור אחר לגמרי. הוא משמש כחומר גלם לבידוד דירות, משמש לייצור טקסטיל וחפצי נוי לבית, וכמובן שחקן מרכזי בעולם האופנה ליצירת סריגים וביגוד מחמם. מכאן גם הקושי הגדול יותר של הארגון: השינוי הצרכני שהוא מבקש כבר אינו מסמן רק "לקוחות יוקרה", אלא עשוי לפגוע באופן שבו אנו צורכים אופנה על בסיס יומיומי.
